1, פ"י, וַיָּצַר, צַרְתָּנִי, — צָר דָּבָר, נתן לו צורה, bilden; former; to form: וַיָּצַר את שני העמודים נחשת שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וכו' (מ"א ז יה). אחור וקדם צַרְתָּנִי ותשת עלי כפכה (תהל' קלט ה). — ובתו"מ: הצייר שהוא צר העולם תחילה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם (ספרי דבר' שז). עד שיקדח את כולו (הכלי) עד שיגרור את כולו עד שיעבד את כולו עד שיצור כולו (ר"ש, שבת קג:). צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם (ר' לוי, מד"ר שמות ה). אין הקב"ה צר את האדם אלא מטפה של לבנות (ר' יוחנן, שם ויקר' יד). באותה שעה קרא הקב"ה למלאך הממונה על ההריון ואמר לו צא וצור אותן בכל קטורים2 של אבותן (ר' פנחס, שם שה"ש, גן נעול). והוא (הנואף) אינו יודע שמי שהוא יושב בסתרו של עולם יושב וצר כלקטירים שלו בדמותו בשביל לפרסמו (ר"ש בן לקיש, פסיק' רב', דיבורא שתיתאי, קכד:). לצייר שהוא יושב וצר כלקטירים של שלטון, עם כשהוא יושב וצר באו ואמרו לו נתחלף השלטון, מיד רפו ידיו, אמר של מי נצור של ראשון או של שני (ר"י בר סימון בשם ר' לוי בן פרטא, שם שם, קכה.). ודע וחשוב וצור3 והעמד דבר על בירורו (יצירה א ד). כ"ב אותיות יסדן חקקן חצבן שקלן המירן צרפן וצר בהן נפש כל היצור ונפש העתיד לצור (שם ב ב). — *ובפרט בבטוי צָר צוּרָה: יש לציירים סממנין שהן צרין צורות שחורות ולבנות ובינוניות (ר' עקיבא, נגע' ב א). הצר צורה עד שיצור את כולה, הצובע עד שיצבע את כולו וכו' (תוספת' שבת יא ג). הצר צורה הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע (ירוש' שם ז ב). מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה (ריב"ל, ברכ' י:). הצר צורה בכלי והמנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש (שבת עה:). הקודח כל שהוא חייב, המגרר כל שהוא, המעבד כל שהוא, הצר בכלי צורה כל שהוא (שם קג:). פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה, ספינה לעשות לה איסקריא (רב נחמן בשם רבה בר אבוה, ב"מ סט:). העובר שהוא מתעבר מן האיש צר צורתו בתוך מ' יום, לאחר מ' יום הנואף בא עליה, והקב"ה עומד ותוהא של מי אצור של צורת הבעל או של צורת הנואף (ר' יצחק, מד"ר במד' ט). בשר ודם צר צורה, הוא מדבר וצורתו אינה מדברת (תנחו' בובר, תזריע ג).

— פִע', *צִיֵּר, צייר, — כמו קל: הכותב שני ניקודין ובא אחד וגמרן ועשאן שתי אותיות האחרון חייב, הכותב על הזוית מבפנים חייב ומבחוץ פטור, המצייר בקליפי פולין ובקליפי תורמוסין פטור (תוספת' שבת יא יד). אין לי אלא פותח וכורה, ציירו וכיירו וסיידו ועשה בו מעשה מניין, תלמוד לומר ולא יכסנו (מכי', מסכ' דנזיקין יא). בגד שחישב עליה לציירו4 (רבא, זבח' צד.). למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חופה ובית וסיידה וכיירה וציירה וראה אותה וערבה לו (ר' יונתן, מד"ר בראש' ט). הצור הוא צייר נאה כביכול מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שציירתי (ר' יצחק בר מריון, שם קהל', ופניתי אני). — ובסהמ"א: ואף הדברים שאינם גשמיים הוא מדמה אותם גשמיים כמו הקוים והנקודות על דרך משל שנודע שאינם גשמיים ויציירם האדם בקולמוסו על תכונת דבר גשמי (רוח חן ד). אבן שחצבה מתחילה לעבודה אסורה בהנאה, היתה חצובה וציירה וכו' נוטל מה שחידש וכו' ושאר האבן מותר (רמב"ם, עכו"ם ח ד). ואחרי כן יביאהו (את הזרע) הכח האלקי אשר הוא כח המצייר ויעשה צורתו (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 113). — ואמר המשורר: שם ראיתי עפרה ברה ומקטרת מור ולבונה, יום ציר חונן הצירות אותה מכל עסק פנה (עמנו', מחב' ד, 31). — °ובהשאלה, צִיֵּר במחשבתו, בדמיונו וכדו', (sich) voratellen; (s')imaginer; to imagine, וכח מְצַיֵּר, Vorstellungskraft; imagination: וההרגש הפנימי והוא הדמיון משיג הענין ההוא ומצייר אותו ותופש תכונתו וכמותו בדמיונו עד שנשארו חקוקים שם (רוח חן ב). וידוע שהדמיון לפעמים ישגה ויצייר דברים שאינם נמצאים כלל או יצייר תכונת הדברים הנמצאים בהפך תכונתם (שם ה). אבל לשאר בני אדם שאינם מציירים בלבם מציאות רק בדמות המורגש יאמר להם שיש בעולם אלוה אחד שמושל בכל ומנהיג את הכל (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, יתרו, סז:). ואנחנו אמנם בחרנו תחלה שתצייר המציאות בצורה המבוארת אשר לא יכחיש דבר ממה שזכרנוהו זכרון סתם (ר"ש א"ת, מו"נ א, עב). ובאי זה מקום תצייר מציאותו (מקו"ח לרשב"ג ב כא). הטוב כי נשמע באזננו מגלה פנים בתורה מציירים כל הספורים בחומר וצורה ועל המופתים שמענו דבור סרה (הקד' ס' הירח, מנחת קנאות לר' אבא מרי, 123). אמנם כלל ההמון מבעלי תורתינו חושבים ומציירים הענין הפך זה ואינן שמים כוונתם לתכלית זו כי אם לתכליות אחרות גופיות (ר"י אבן לטיף, שער השמים כה, השחר ב, 103). גדר החלום הוא מה שיצייר הכח המדמה בעת השנה (ר' גרשון אבי הרלב"ג, שער השמים י). כי האדם ברודפו תאות גשמיות ישוב כבהמה שלא תצייר לנפשה כ"א המאכל והמשתה והמשגל (מאמר השכל לראב"ן, טז:). ותימה גדול לזה האיש באיזה צד צייר היות הענין החדש אם יסכים היות החדש תלוי בירח באלו ההקפות (ר"א הקראי, גן עדן, קדוה"ח ב, ג:). שממנה (מן הנפש המרגשת) יצאו כחות החושים החמשה ושאר הכחות הנפשיות כמצייר והמדמה (ר"י אלבו, עקרים ב לא). בכח אשר נקראהו מצייר והוא שומר הצורות הנעלמות ואוצר החושים (אמו"ר לראב"ד א ו, 29). ומבואר הוא שהוא בלתי אפשרי לצייר הדבר אשר תאר עצמי נמצא לו מזולת אותו התאר (מנחת קנאות, קופמן, 22). ואמנם כח המדמה אע"פ שאינו צריך לנכחויות המוחש הנה הוא יצייר כל מקרי הגשמי' (שם, 37). כאשר יבא באחרונה להשיג ולצייר הצורות שהם בעצמם נבדלות מהחמרים וכו' (שם, 64). שמצייר בשכלו את כל אלה הדרכים ורואה את הנולד שיולד בסוף (רמח"ל, חוקר ומקבל, 18). — ונהוג הפֹעל בפרט במשמ' רשם צורה בעט או בצבעים וכדו',  zeichmem, malen; dessiner, peindre; to draw, paint.

— פֻע', *צֻיַּר, בינ' מְצֻיָּר, מצוייר, — מה שצִיְּרוּ בציור ובצבעים, שצירו בו צורות: מטפחות ספרים בין מצויירות ובין שאינן מצויירות טמאות כדברי בית שמאי, ב"ה אומרים מצויירות טהורות שאינן מצויירות  טמאות (כלים כח ד). סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון של חג (ביצ' ל:). מה הכילה הזאת מצויירת במיני צבעוני' כך היה המשכן מצוייר במיני צבעונין (ר' יוסף בר חמא, מד"ר במד' יג). נתנה אותן בבתים מצויירין דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמין (שם אסת', גם ושתי המלכה). — ובסהמ"א: צב דומות (העגלות) לקליעות, צב מצויירות5, צב מטוקסות וכו' (ילק' שמע' במד' תשיג). הנה האל ברא העולם כמו שהוא ובעלי חיים שלו וצמחיו מצויירים ולא יצטרך להקדים מצועים ולהרכיב הרכבות (ר"י א"ת, כוזרי ה יד). העולם מצויר, וכל מצויר מחודש (כונות הפילוסופים לאלגזלי). הא בחדתי (עוגיות חדשות) אסור (לחפר) דטירחא יתירא הוא, הא בעתיקי מותר שהרי אין שם טורח כל כך ומצויירין ועומדין הן אלא שמפנה עפר מתוכן, והפרש יש בין חופר לכתחילה למסיר עפר פי' מס' משקין לר"ש בן היתום, 11. ואם לא היה שם פעולת זולת זאת נשאר העובר המצוייר על שעורו אמו"ר לראב"ד א ו, 25. ואחרים העידו שראו צורת עץ המושיע מצוייר בזרועו שבט יהודה, הנובר, 4. המקום חלק כדי לעשות הו אותיות מצויירות מבוא לספר מנחת קנאות, REJ 1893, Avr., עמ' 231. —  °ושצִיְּרוּ אותו במחשבה:  כי לא יצוייר חצי אדם ולא חלק מהאדם אדם כמו שיצוייר חלק מהגשם גשם וחלק מהגוון גווון ר"י א"ת, כוזרי ה יב. וכמו כן יאמר על הציור המצוייר בלב האדם דבור או אמירה ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, יתרו, סא.. ושהכחמה אשר איננה מלאכית כגון ידיעת האל ותאריו ומלאכיו היא מצויירת (ר"א בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי, 147). וזה הדבור ר"ל הכח אשר בו יצויירו המושכלות הוא מעמיד לאמתת האדם (ר"מ א"ת, מלות ההגיון ו). ואמנם יצויר שיהי החמר דק מהצורה כאשר תדבק בו דבקות אינו בעצמו, ואולם כאשר תדבק בו דבקות בעצמו כמו הענין בצורת הגרמים השמימיים לא יצוייר זה בשום פנים (רלב"ג, מלחמ' ה' א ב). ולפי שלא יצוייר לתנועה התחלה כמו שקדם הוכרח להניח שם התנועה מבולבלת בלתי בעלת סדר קודם הויית העולם (שם ו ג). שהתנועה הסבובית לא תצויר בה לא התחלה ולא תכלית (ר"א הקראי, גן עדן, קדוה"ח א, ג.). ואם יצוייר העדר המניע יצויר העדרם (מנחת קנאות, קופמן, 18). כי מה שהוא בלתי אפשרי לא יצוייר חשקו (שם 32). ולא יצוייר שיהיה אדם מבעלי הדת או יתייחס אליה אם לא ידע עקרי הדת ההיא (ר"י אלבו, עקרים, הקדמ'). כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות ולא דעת בדוי שלא יצוייר מציאותו אצל השכל אבל כל דבר שיצוייר מציאותו אצל השכל אעפ"י שלא יצוייר מציאותו אצל הטבע כתחיית המתים וכל הנסים שבאו בתורה ראוי ומחוייב להאמין שהם (שם א ב). מצד דבר יותר נכבד מן הגוף והוא הדעת אשר יצוייר בשכל (רי"א מודינה, צמח צדיק א). לפי שנושאה הוא תלוי בדברים מצויירים בשכל בלבד (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה יג).

— הִתפ', °הִצְטַיֵּר6, נצטייר, — שצָרוּ את צורתו: הצורה בחומר הסובל לה או בדבר אשר מצטיירת בו וכו' (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה, ז). כי המים עמדו במאמרו ונצטיירו בחפצו, וכן יצטייר האויר המגיע אל אוזן הנביא בצורות האותיות שהם מורות על הענינים שהוא חפץ להשמיעם אל הנביא או אל ההמון (ר"י א"ת, כוזרי א פט). וכל הגופים נפעלים לרצונו ומצטיירים בדברו כאשר הצטיירו המשים והארץ (שם ב ד). וכבוד ה' הוא הגוף הדק ההולך אחרי חפץ האלהים המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא כפי הדעת הראשונה (שם ד ג). וכדור שאר הכוכבים הנבוכים מניע האויר ולרוב תנועתם והתחלפם ושובם וישרונם ועמידתם ירבה הצטייר האויר בהתחלפו והתקבצו והתפשטו במהירות (ר"ש א"ת, מו"נ ב י). ומה שרציתי באמרי כח מתצמצם אין הכונה איזו מהות עצמיי או מקריי ולא עצם בלי צורה ובכח אל הצורה או פעל ראשון שיצטייר וישתלם במיצוע השני (שער השמים לר"א הירירא ה יב). — וְנִצְטַיֵּר בלב וכדו': אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלתך למודך מן הענינים המסופקים והסברות העמוקות (ר"י א"ת, חו"ה חשבון הנפש ג). וזה מכמה צדדים לא אאמינהו ולא נצטייר בלבבי (תשו' רשב"א תקמח). האמונה בדבר הוא הצטייר בנפש ציור חזק (ר"י אלבו, עקרים א יט). הקדמות שכליות ראשונות אשר אי אפשר הצטייר חלופם (קובץ ויכוחים, ה.).