1, פ"י, צַרְתָּ, וַיָּצַר, יָצוּרוּ, — כמו א. צָרַר, צָר כסף בחריט וכיוצא בזה, שם כסף בו, דחקו שמה קצת בכח ועשה אֲגֻדָּה, einbinden; envelopper; to tie up: ויקח מידם (את הזהב) וַיָּצַר אותו בחרט2 ויעשהו עגל מסכה (שמות לב ד). ונתת בכסף וְצַרְתָּ הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר יי' אלהיך בו (דבר' יד כה). וַיָּצַר ככרים כסף בשני חרטים (מ"ב ה כג). ויעל ספר הלך והכהן הגדול וַיָּצֻרוּ וימנו את הכסף הנמצא בית יי' (שם יב יא). ולקחת משם מעט (שערות) במספר וְצַרְתָּ אותם בכנפיך (יחזק' ה ג). — ובתו"מ: למלך שעשה סעודה וצר3 כל מיני סעודה במפה, כיון שנכנסו האורחין ראו אותו ונפשם שביעה וישנו להן (ירוש' ע"ז ג א). כיצד מקרין, רב יוסף אמר בהוצא ודפנא, במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט (מו"ק יא.). וכי לצור (את השטר) על פי צלוחיתו הוא צריך (רב ייבא סבא לרב נחמן, ב"ק מט:).א"ל (רב נחמן לרב ייבא) לצור ולצור (שם שם). כתיב ויוצר רוח אדם בקרבו, צר רוח של אדם בגופו (ר' חנינא, מד"ר קהל', אין אדם שליט). ועי' א. צָרַר.
1 [אין ב. צוּר אלא שנוי מבטא של א. צָרַר, עי' שם. ועי' גם בהערה לשרש א. צור, ובערך צַוָּאר, הערות.]
2 [אין וַיָּצַר אלא לשון צרירה, ואין חֶרֶט אלא מ"י של חֲרִטִים במשמ' מטפחת גדולה, המשמשת גם עטיפה ובגד, וגם אפשר לצרר בה חפצים. ובישע' ג כב-כג): והמטפחות והחריטים והגלינים וכו', לשון מעטפות ובגדים הם, ועל כן גם בפסוק קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש (שם ח א), גליון וחרט זה על יד זה, לשון מעטפה ובגד הם, והכונה: כתב על גליון זה, על חרט אנוש זה, על מעטפת אדם זו, שהן מיעדות למהר -שלל-חש-בז, הבן העתיד להולד. ועי' (טורטשינר, דביר ב, 86) וכו'.]
3 [קשה לבארו מן ג. צוּר.]