ד. צוּר
1, פ"י, צַרְתִּי, תָּצַּר, צָרִים, תְּצֻרַם, — צָר את פלוני, דְּחָקוֹ, לְחָצוֹ, נְגָשׂוֹ anfeinden, verfolgen; persécuter; to persecute: ואיבתי את איבך וְצַרְתִּי את צרריך (שמות כג כב). אל תָּצֵר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (דבר' ב ט). וקרבת מול בני עמון אל תְּצֻרֵם ואל תתגר בם (שם שם יט).להשמיד להרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הַצָּרִים אתם (אסת' ח יא).
1 [פעל זה הוא מבטא אחר של ב. צָרַר, ועי' שם.]