ה. צוּר

1, צֻר, ש"ז, כנ' צוּרִי, צוּרֵנוּ, צוּרָם, מ"ר צֻרִים, צוּרוֹת(?) – סלע גבוה, רחב, Fels; rocher; rock: הנני עומד לפניך שם על הַצוּר בחרב והכית בַּצּוּר ויצאו ממנו מים (שמות יז ו). הנה מקום אתי ונצבת על הַצּוּר והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הַצּוּר ושכתי כפי עליך עד עברי (שם לג כא–כב). כי מראש צֻרִים אראנו ומגבעות אשורנו (במד' כג ט). המוציא לך מים מִצּוּר החלמיש (דבר' ח יה). וינקה דבש מסלע ושמן מחלמיש צוּר (שם לב יג) קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז וכו' ותעל האש מן הַצּוּר ותאכל את הבשר ואת המצות (שפט' ו כ-כא). ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הַצּוּר ליי' (שם יג יט).ויקרא למקום ההוא חלקת הַצֻּרִים2 אשר בגבעון (ש"ב ב יו). ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הַצּוּר (שם כא י). בוא בַצוּר והטמן בעפר (ישע' ב י). ובאו במערת צֻרִים ובמחלות עפר (שם שם יח). לבוא בנקרות הַצֻּרִים ובסעפי הסלעים (שם שם כא). ולא צמאו החרבות הוליכום מים מִצּוּר הזיל למו ויבקע צוּר ויזבו מים (שם מח כא) הנני אליך ישבת העמק צוּר המישר (ירמ' כא יג). חמתו נתכה כאש וְהַצֻּרִים נתצו ממנו (נחו' א ו). מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לבי בְּצּור ירום ממני תנחני (תהל' סא ג). יבקע צֻרִים במדבר וישק כתהמות רבה (שם עח יה). הן הכה צוּר ויזובו מים ונחלים ישטפו (שם שם כ). ויאכילהו מחלב חטה ומִצּוּר3 דבש אשביעך (תהל' פא יז).  פתח צוּר ויזובו מים הלכו בציות נהר (שם קה מא). ההפכי הַצּוּר אגם מים חלמיש למעינו מים (שם קיד ח). דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צוּר דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה (אגור בן יקה, משלי ל יט). ואולם הר נופל יבול וְצוּר יעתק ממקומו (איוב יד יח). מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו בעט ברזל ועפרת לעד בַּצּוּר יחצבון (שם יט כג–כד). מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו צוּר (שם כד ח). בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים בַּצּוּרוֹת4 יארים בקע (שם כח ט-י). וירד שלושה מן השלושים ראש על הַצֻּר אל דוד אל מערת עדלם (דהי"א יא יה). — צוּר מָעוֹז, ובהשאלה מגן ומחסה: היה לי לְצוּר מעוז לבית מצודות להושיעני (תהל' לא ג). —  צוּר עז: על אלהים ישעי וכבודי צוּר עזי מחסי באלהים (שם סב ח). —  צוּר, בהשאלה, כנוי לאלהים במשמ' מחסה וכח ועז להבוטח בו: הַצּוּר תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דבר' לב ד). וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צוּר ישעתו (שם שם יה). איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צוּרָם מכרם ויי' הסגירם כי לא כְצוּרֵנוּ צוּרָם (שם שם ל-לא). אין קדוש כיי' כי אין בלתך ואין צוּר כאלהינו (ש"א ב ב). אלהי צוּרִי אחסה בו מגני וקרן ישעי (ש"ב כב ג). כי מי אל מבלעדי יי' ומי צוּר מבלעדי אלהינו (שם שם לב). חי יי' וברוך צוּרִי וירם אלהי צור ישעי (שם שם מז). אמר אלהי ישראל לי דבר צוּר ישראל (שם כג ג). כי שכחת אלהי ישעך וְצוּר מעזך לא זכרת (ישע' יז י). בטחו ביי' עדי עד כי ביה יי' צוּר עולמים (שם כו ד). ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר יי' אל צוּר ישראל (שם ל כט). הלא אתה מקדם ה' אלהי קדשי לא נמות ה' למשפט שמתו וצוּר להוכיח יסדתו5 (חבק' א יב). יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צוּרִי וגואלי (תהל' יט יה).אליך יי' אקרא צוּרִי אל תחרש ממני (שם כח א). וירדו בם ישרים לבקר וְצוּרָם6 לבלות שאול מזבול לו (שם מט יה). אך הוא צוּרִי וישועתי משגבי וכו' (שם סב ג). צוּר לבבי וחלקי יי' לעולם (שם עג כו). ויזכרו כי אלהים צוּרם ואל עליון גאלם (שם עח לה). הוא יקראני אבי אתה אלי וְצוּר ישועתי (שם פט כז). להגיד כי ישר יי' צוּרִי ולא עלתה בו (שם צב יו). ויהי יי לי למשגב ואלהי לְצוּר מחסי (שם צד כב).  לכו נרננה ליי' נריעה לְצוּר ישענו (שם צה א). ברוך יי' צוּרִי מלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה (שם קמד א). —  צוּר חֻצַּבְתֶּם, אדם שממנו מקורכם, אבותיכם: הביטו אל צוּר חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישע' נא א–ב). —  ובכתבת השלוח: ואלף אמה ומ(א)ת אמה היה גבה הצר על ראש החצב(ם) (כתבת השלח שורה 5–6). ובתו"מ: שרשי תאנה רכים בוקעין בצור (רב יהודה, ירוש' ע"ז ג ו). בא ליתן היסוד במקום אחר והיו המים מהפכים עד שבא במקום אחר ומצא שם צור גדול, אמר כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו (מד"ר שמות טו). — ובסהמ"א: וכולם מנצחים וברן יחד משבחים לעולם עומדים ולצורם עובדים (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, עמ' 142). כי הצור הוא שם הכלל להר יחצבו ממנו האבנים (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, ואתחנן קנז:). והצור יודע כי לא כונתי בכונת חבורי זה לשם גדול כשם הגדולים להתפאר ולהתגדל בו (הקד' שער השמים לר"י אבן לטיף, השחר ב, 97). — ואמר הפיטן:צורת מטבע כחז אבי חוזה צוה צור לציר כן תת מתן זה (ר"א קליר, מעתיק, קרוב' שקלים). צפונה לטהרת עם אל צוה צור לציר צר צרורה לאלעזר (הוא, ממרה, קרוב' פרה.). וצר אלי סר וצור מני סר (ר"י הלוי, יונה נשאתה, גאלה שבת לפני שבוע'). — ואמר המשורר: דמה לבבי כי יהי לו צור יום צר והוא שמח ליום צלעי (רמב״ע, תרשיש ו, 58). מה בערו אישים נתנו בהון צורם, לו חכמו לעשות רצון צורם יהיה למפלט יום כלות שאול צורם7 (שם ח, 75). בצור העם8 תהי הורג משנאים ובו כל אוהבים משוד תמלט (שם י, 91). מי יכיל עצמתך בבראך מזיו כבודך יפעת טהורה מצור הצור נגזרה וממקבת בור נוקרה (רשב"ג, כתר מלכות, מי יכיל). ואדם אשר ילד לעמל כפי יכלתו יחוה גאון צורו ויטיף גדלותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 200). הצור נצחנו נעימותו הנעלם סודו ועצמותו (עמנו', מחב' ד, 39). — °ולשון שבועה, בְּצוּרִי, ואמר המשורר: אבל ידע זמן רב כי בזיתיו וכי אמאס תנואותיו בעודי ואם עלי במלכדתו יסובב, בצורי, אלכדנו תוך מצודי (ר"ש הנגיד, עלה אלי, ברודי, 106). — ועי' צֹר 



1 [הוא טוּר, טורא בארמ', ואפשר ששרש זה קרוב אל צהר, טהר בארמ', במשמ' גֹּבַהּ ורום.]

2 [ספק הוא אם יש לגזר שם זה מן ה. צור ואלה דברי מ"צ סגל בפרושו לס' שמואל: חלקת הצרים, חלקת השדה של חודי החרבות מלשון צור חרבו (תהל' פט מד). ע"ש הצור ששימש בימים קדומים של תקופת האבן לחרב וסכין (השוה שמות ד כה, יהוש' ה ב). וכן פירשו צ"י ורש"י והר"י. ור' יונה בשרשיו מפרש: מקום מחלקת הגבורים החזקים ומלחמותיהם. וכן פירש רד"ק מלשון צור —  סלע חזק. אבל זה נראה כעין דרש. ובע' מתרגם: μεϱὶς τὼν ἐπιβούλων —  חלק האורבים. ונראה שגרס "חלקת הַצֹּדִים" (ש"א כד יב), או "חלקת הַצָּרִים". ויש מהחדשים שגורסים הַצִּדִּים ע"ש שכתוב "וחרבו בצד רעהו", וזה רק דרוש חסר טעם, ע"כ.

3 [בהערה בגליון התנ"ך מסכים המחבר להצעת התקון: ומצוף.]

4 [לדעת אחרים מן בצר.]

5 [המחבר בס' התנ"ך שלו שם בסוגרים את המלים לא, יי', ובגליון הוא מעיר: נמות למשפט שמתו מקביל לוצור להוכיח וכו' ע"כ. ולפי נוסח המסורה וצור מקביל אל יי', כלשון פניה אל אלהים. ולפי הענין אפשר שהכונה: לאמֻנוֹת (במק' לא נמות), יי', למשפט שמתו, וצור, להוכיח יסדתו. כידוע נחשב לא נמות כאחד מי"ח תקוני הסופרים (עי' מנחת שי) במקום לא תמות, ואין זה מתאים לפשט הכתוב.]

6 [הלשון קשה עי' טורטשינר, ספר קלוזנר עמ' 37 וכו'. הכתיב: וצירם.]

7 [עפ"י לה"כ (תהל' מט יה), ויתכן שהמשורר התכון מלה צוּרָם זו למשמ' צוּרָתָם.]

8 [כנראה עפ"י לה"כ באיוב יט כד): בעט ברזל וכו' בצור יחצבון.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים