א. צוּת
קל לא נמצא במקורות הקדומים.
— הִפע', אֲצִיתֶנָה, — הֵצִית דבר, כמו הִצִּית: מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אֲצִיתֶנָּה יחד (ישע' כז ד). — ועי' יָצַת, הִפ'1.
— קל, °צָת, — כמו הִפע', ואמר הפיטן: פרה שחט ודם לא ערב, צת בה חריות ומוקדה הרב (ר"א קליר, אמרה סנונה, קרוב' פרה). פסו אמונים מבני אדם, צות נצתה בנו חמת דם (רסע"ג, אנשי אמונה נעלמו, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, רצ). צת החלבים והחי הטעין שגגת עם ועונותיו, צוה לעתי עשות לו כל חקותיו (ראב"ן, אכפרה, סליח' מוס' יוה"כ).
1 [בדוגמאות מתו"מ בהִפע' אין להכריע אם התכונו למבטא הִצִּית, מַצִּית, מן יצת, או הֵצִית, מֵצִית מן צות, וכן בסהמ"א, ומוטב ללכת אחר הרֹב שהוא: יצת.]