צָוַת

* 1, פ"ע, צָוַת עם פלוני או לפלוני, או בפלוני, שמש לו חֶבְרָה, התחבר עמו לשבת יחד: כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות2 לזה (ר' שמעון בן עזאי או בן זומא, ברכ' ו:; שבת ל:). — ובסהמ"א: ומפני שהיו ההנאות הגופיות קודמות אל נפש האדם מנעוריו וצוותו בהם מתחלת ענינו חזק וגדול ונחוץ בם יותר (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת אלה' ב). ובמקום שנוטל שכר מי שישב עם החולה לצוות3 לו לא ישב שמעון אלא מבקרו ועומד (רמב"ם, נדרים ו ח). ולא תהיה (הבהמה) לבדה אלא היא ובהמה אחרת לצוות עמה וכו' (הוא, איסורי המזבח, ב יד).

— הִתפ', °הִצְטַוֵּת4, הצטוות, — כמו קל: כשיבא ביו"ט ליטול האפרוחין יראה השובך שאין בו יונים הרבה ויתירא ליטול מהם, שמא כיון שלא ימצאו במי יצטוותו יברחו הנשארים (ר"ח, ביצה י.). מניח בריכה ראשונה שיולידו האמהות כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה ועם הבנות שעמהם ומניח ממה שיולידו הבנות שתי בריכות כדי שיצטוותו הבנות עם שתי הבריכות שהולידו (רמב"ם, מכירה כג יב).



1 [פעל זה הוא מבטא ארמי רפה במקום ב. צבת שבעבר'. עי' שם הערה.]

2 [כך בדפו', ובערוך ערך צבת): לצבות, אמנם אפשר שכאן הכונה לש"ז צְוָת.]

3 [ובספר המספיק לתנחום ירושלמי, ערך צבה) צריך שישיב עם החולה לצבות בו, עי' הקדמת בכר, 26).]

4 [עפ"י הארמ' שבתו"מ: אימא דמיצטוותא אברתא (ב"ב פ.), וגי' הערוך שם: דמיצטבתא.]

חיפוש במילון: