ב. צבת

1, ממנו *א. צָבַת.



1 [שרש זה הנמצא במקורות שבתו"מ בעבר' ובארמ', והבא שם אף בכתיב צות, צוות, ברכוך הבית לוו, אולי אינו בעקר אלא אותו שרש א. צבת במשמ' אחז, החזיק, אלא שמתוך השמוש בצורות כגון נאחז (זה בזה), התאחזו (יחד), נולדה בו המשמ' של חבור וקשור.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים