°, — צִחְצַח ודקדק בלשון, צִחְצַח לשונו, דבר בה צָחוֹת1, למד אותה לדבר צחות: סדרתי כל רז עדי התמותי כל חרז האלמתי כל מצחצח ואחסום פה כל מחריז לבלתי הותיר למו מקום לדבר (אגרת מנחם לרב חסדאי, תשו' תלמי' מנחם XXXXIII). התבונן בני בשפת הקדש למצחצחיה ונוסה ממעגליה ומנחתיה (דונש, תשו' על רסע"ג 11). אבל אין לנו להשליך דבר מן הדין השלום שדנוהו המדקדקים והמצחצחים (שם 95). ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ולשוני תצחצח ולבי תכין ונפשי תעיר והגיוני תישיר וכו' (ר' בחיי, בקשה בסוף המקור הערבי של חו"ה בהוצ' דר' יהודה). תרתי כפי מזער השגת שרעף לצחצח לשון יהודית על תוכן יסודותיו ועקר שרשיו להעמיד משכלות (ספר דקדוק מר' יהודה חיוג, דוקס, 126). בג"ד כפ"ת האותיות האלה בהיותם סמוכים ליהו"א כלם רפים אך לא תקנו בה עקב פתרון כי אם לצחצח הלשון ולתוכן המבטא (שם, 133). ויפה לצחצח הלשון כפי הנעתם של האותיות) בפה ומושבם בלשון וכפי תוכן המלה וקרבת המלים הקרובים אליהם וכפי האותיות הדבוקות לה, וגם ככה הם נכונים לדגש ורפה לא לצחצח כי אם לעינינו (שם, 133). גם אמנם על צחצוח לשוני הלמודה מרוב ימים עלתה חלודה, אולי אוכל לענות ואצחצחנה וחכם באחור ישבחנה (מכתב מר' אנטולי, חמדה גנוזה, כד.). לדקדק בלשוננו ולצחצח הגיוני תורתנו (ר"י קמחי, ספר זכרון, 2). — וצִחְצַח את האות וכד' הגה ובטא אותה במבטא נכון: ויש שידגישו גם כן העברים האות לבלי מה שזכרנו אך לצחצח האות ההיא הדגושה כאשר יראו שתתערב באות אחרת היא קרובה אליה במוצאה (ר"י א"ת, הרקמה לריב"ג כב, 143).צוו רז"ל לבאר זין תזכרו ועשיתם ולהראותה ולצחצח בה ולהראות סמך כי לעולם חסדו ולצחצח בה גם כן (שם שם, 144). — ובמשמ' עשה שפלוני ידבר צחות, ואמר הפיטן: תעב צחנינו תדיח לצחצח כל עלג (ר' שמואל יזכה, זולת וישב, שריד' מהגני', מ"צ ויס, 81).

פֻע', °צֻחְצַח, בינ' מְצֻחְצָח, ואמר המשורר: בשירתי אפצח בני צדק וצח מתוקן ומצוחצח במלים נבחרים (יהודי בן ששת, את מי חרפת, תשו' תלמידי דונש, 8).