צִחְצוּחַ

ש"ז, — א) שה"פ מן צִחְצַח, פעֻלת המצחצח, הרוחץ ושוטף דבר במים או בנוזל אחר, צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת1: אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות (סוט' ח א). ועליון יתן קולו, כנגד צחצוח חרבות2 שלהם (מכי' בשלח ב). שמע קול קרנות והרתיע, הגפת תריסין והרתיע, צחצוח חרבות  והרתיע, ומים שותתין לו על ברכיו חוזר (ת"ר, סוט' מד:). —  ובסהמ"א: צחצוח הסיג מן המראה הוא מוחק (ר"ח, שבת קמט.). אבל אם צואה על בגדו ודאי אסור לתת עליה מים בשבת דזה מתכוין לצחצוח (אור זרוע, שבת סג). שאין הציחצוח תיקון ומותר (לבוש, או"ח שנג ט). ואם מכוין לצחצחו אסור אבל אם יש בו (בשמן) כדי לעבדו אף על פי שאינו מכוין לעבדו ולא לצחצחו אסור דה"ל פסיק רישיה לגבי ציחצוח (שם שם , שכז ד). — ואמר הפיטן: אז גאלה מפרך זרוחה נחת, וצח נצח נצחים וצחצח צחצוח מצחצחים (שמעון בר יצחק, ויושע אל אמונה, אופן ז פסח). — °ובהשאלה על חטא ועוון, ואמר הפיטן: צווי קיחתם (של ד' מינים) היום צחצוח בזה ראשון יום (ר"א קליר, מאלמי, קרוב' א סכות). עניבת האפוד בשני ושש משזר כפרח על פשע עבודת זר, פעמוני פז ורמוני ארגמן צחצוח רשע מלשני בם יוטבע ויוטמן (בנימין בן זרח, אבל אנחנו, סליח' מוס' יוה"כ). — ובמשמ' חרב מצֻחצחת או חץ מצֻחצח: חזר פרעה והביא צחצוחין של ברזל ואף הקב"ה הביא ברקים שהן מצוחצחין (מדר' תהל' יח, וירכב על כרוב). — ב) °טֹהר, בהירות וצַחוּת3: עדנה, צחצוח בשר (רש"י, בראש' יח יב). שהציחצוח והאור אמנם יראו באויר ובמים כשיהיו שוקטין ונחין כי אז יקבלו הניצוץ וישיבוהו אל הגשמים (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י ביה"ס כזנתנסי). המרוק והצחצוח מן הקשת יראו כמראה היין (שם). — ואמר הפיטן: צחצוח חזיון הקשת המגהת בענן מים, ציה בשורה תובטח כי לא תגיח במים (רסע"ג, אכוין, סדר יצירה, סדור רסע"ג, שצט). צחצוח זבול נטוי ברוח סערה צמודים בו גנזי גבורה (אל אלהים, יוצ' שבת לפני ר"ה). — °צִחְצוּחַ הלשון, צחות לשון, לשון צחה ונכונה: ואם יאיצו בכחם, היוכלו במרחבי צחצוחם לחוות כח היתרון (אגרת מנחם ב"ס אל רב חסדאי, תשו' תלמי' מנחם, XXIV). דע כי לשון הערב לא תקפוץ אות בין שתי חונות במכתב או במבטא וזהו צחצוחם ובו יכון משקלם (תשו' תלמידי מנחם, 21). גם אמנם על צחצוח לשוני הלמודה מרוב ימים עלתה חלודה (מכתב ר' אנטול' לרמב"ם, חמדה גנוזה, כג:). אולי יעזרני שדי להקל המאמרים אשר דברו בהם המחברים בספרים בצחצוח לשונם (ר"א הקראי, גן עדן, הקד', ב.). — °צִחְצוּחַ אמרים, ואמר הפיטן: פני ישרים דובר צחצוח אמרים אגבר (ר"י טוב עלם, אבא בחיל, קרוב' שבת הגדול). — °צִחְצוּחַ הקול: עדיין צחצוח קולך הסוחר מקשקשת באזנינו במה שנדרת בפיך (ישראל משה חזן, שארית הנחלה כ, ו.). — °צִחְצוּחַ במשמ' פֵּרוּש ובאור: יש מדרשי אגדה רבים אבל זהו צחצוח פשוטו (רש"י, בראש' ו ג). — ואמר הפיטן: פרושו וטעמו צויתה במרה, צחצוח דתו להבין ולגמרה (ר"י טוב עלם, אלהים בצעדך, קרוב' שבת הגדול). 



1 [גמר מלאכת החרב הוא צִחְצוּחַ (שטיפת) החרב הלוהטת במים כדי לעשותה קשה, ובבוא החרב במים היא משמיעה קול רחישה, הוא קול צחצוח חרבות.]

2  ילק' שמע' שמואל קס: צחצוח הזיין.]

3 [אמנם בשמוש המלה ערבבו גם את משמ' צח, צחח המקראי עם צִחְצַח שבתו"מ, שהוא משרש אחר, עי' שם, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים