1 בערב' צ'חכ ضحك, בסור' גחך. וכן בלשון חז"ל גחך וגם דחך, וכן נולד מתוך עחך (המקביל לשרש צהק ביתר דיוק, אך לא נשמר במקורות) אחך, וצורה זו הֻרגשה כבנין אַפע' של חוך, ונוהגות אף בעבר' היום צורות כגון חִיֵּךְ, חיּוּךְ, ומקור השרש הוא בחקוי קול הצחק.

כתיב אחר של אותו שרש הוא שׂחק, עי' שם. ובארמ' בא גם צחק, וכן באוגרית'.