*, פ"י, — א) צִחְצַח את החרב וכדו' במים, צִחְצַח את השפיר בשמן, שטף, רחץ, הדיח, נקה אותם1 waschen, spülen, reinigen; laver, rincer, nettoyer; to wash, rinse, clean:  לא שנו אלא לצחצחו (את המנעל) אבל לעבדו אסור (רב חסדא, שבת קמא:). ר' יוסי אוסר בשחור (מנעל שחור) מפני שצריך לצחצחו (ביצה טו.). מים או יין מותר (לתן לתוך השופר) כדי לצחצחו, מי רגלים אסור מפני הכבוד (אבא שאול, ר"ה לג.). ומאימתי גמר מלאכתן (של הסיף והסכין וכו') , ר' יוחנן אמר משיצרפם בכבשן, ר"ל אמר משיצחצחן במים (ב"מ פד.). ואין בודקין אותו (את השפיר) במים שהמים עזין וטורדין אותו אלא בודקין אותו בשמן שהשמן רך ומצחצחו (נדה כה:). אמר המלך אין זה כבודו של בני להשיאו בארגינטירין ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה לו חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך, הביא נפחין ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחושת2 (תנחו' בובר, יתרו יב; וכעין זה פסיק' ר"כ, בחודש השלישי, בובר, קו:). — ובסהמ"א: ופירוש הגיהוץ שמעברין על הבגד אחר שמנקין אותו בכביסה טבעת לצחצחו (תשו' הגא' הרכבי רמט, 126). ובא רב הונא ופירש כי התנאין החולקין במחלק במחליק בענבים פליגי במששקה העומד לצחצחו ואלו החולקין במפצע זיתים בידים מסואבות פליגי במשקה העומד לאיבוד (ר"ח, שבת קמה.). ור' יוסי אוסר במנעל שחור כמנהג מקומו שהיו מצחצחין אותו באתריה דר' יוסי במקום השיער ואין צריך אלא צחצוח בלבד (הוא, ביצה טו.). ביצת הגיר קורין לדבר שמשחרין בו לצחצחו ולעשותו חלק וכו' (ערוך ערך גר). לוטש וכו' כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת וברזל (רש"י, בראש' ד כב). תמרוקיהן הן דברים המצחצחין וכו' שמן ערב ומיני סמנין ובשמים ומטהרין ומעדנין את הבשר (הוא, אסתר ב ג). משפשפין את הכלים בשבת לצחצחן (הוא, שבת נ., ד"ה חפין). שהאהל עשוי ללבן ולצחצח כבורית ומשיר שיער (הוא, שם נ:, ד"ה כל היכא). פליינ"ה של מצחצחי חרבות שמחליקין בם את תיק הסייף (הוא, קידוש' לה:, ד"ה מלקט). סך הוא את רגלו שמן ולובש מנעלו וכו' בד"א כשהיה השמן מועט כדי שיצחצח העור בלבד, אבל אם היה בבשרו שמן הרבה כדי שירכך העור הרי זה אסור מפני שהוא כמעבדו, והכל בחדשים אבל בישנים מותר (רמב"ם, שבת כג י). ואם יוטח (הקנמון) בדבש על הפנים יבהיקם וגם יצחצח המראה (אסף, 64:). אבל שיעור לצחצחו לא נראה אלא כמצחצח את גופו (רמב"ן, מלחמ' ה' על הריף, שבת סוף פרק כ, נט.). מרקו הרמחים, מרקו אותם מהחלודה וצחצחו אותם (רד"ק, ירמ' מו ד). הדחה היא העברת הדבר במים כלי יטנף כדי לצחצחו וכו' שטף העברת הטנף המועט או לצחצח דבר נקי במים (אברהם בדרשי, חותם תכנית, מריקה). שמי הפנים המטיבים לפנים ומצחצחים אותם (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי כז, ד"ה צופניה). מותר לשפשף הכלים בכל דבר (בשבת) כדי לצחצחן (לבוש, או"ח שכג ט). גם יש להודיע שיזהרו שלא לשפשף את המנעלים בשבת בידו או על ידי בגד וכיוצ' לצחצח ולהצהיב את העור שזה נקרא מחליק וחייבים עליו משום ממחק (חמדת הימים א טו, צד.). כי נדמה הענין הזה וישוה למראה של זכוכית שמצחצחים אותו תחלה להסיר מעל פניו חלאה וחלודה (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה יח). — ואמר הפיטן בהשאלה: ואות לחשוף חתומים, ורמז לצחצח כתמים, טל ותר לתמימים, להאחות בו כתאומים (ר"א קליר, אלים, תפלת טל). וצחצח בצחצוח צרופה להצטחצח (הוא, אלופים, תפארת שיבה לצונץ). טליתו כשלג מצֻחצח צח ובצחצחות יצחצח מצחצחים פעלם לנצח (הוא, מלך אזור, יוצ' א ר"ה). הכלים המשבחים כתמים מצחצחים אחד לעבודתו הֻתכן הגבירן (מתני אחזו, קרוב' צו"כ, מחז' איטל' ב, עט:). עומדים ממעל לעם זר מצחצחים , וכתמם וצאם מדיחים ומציחים (מי ימלל, סלוק מוסף יו"כ, שם ב, קכו.). —  ב) פ"ע, צִחְצַח בדברי תורה, שטף ושפע בדברי תורה3: כל שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפאה ומצחצחה מיד בדברי תורה (ריב"ל, מד"ר דבר' א). — ואמר הפיטן: אצחציח דבר גבורות פועל קורא הדורות, אעניד לו עטרות כי הוא עוטה אורות (ר"א קליר, Elbog., Stud., עמ' 121). אצחצח גבורות פועל עשיית מים, אחוה ליודעים דיע גבורות מים (רסע"ג, אכוין, סדר יצירה, סדור רסע"ג, שצח). תהלות יצחצחו קהלת עם קדש (אל אדון, קונטר' הפיוטים, מק"נ, 5). — וכפ"י, במשמ' גרם שפלוני יצחצח, ידבר בשפע, ואמר הפיטן: אלהים חיש לעמך ישועה בעת רצון תצחצח את גרוני (ר"ש שבזי, אילת חן, שירי תימן, 103).

— פֻע', *צֻחְצַח, בינ' מְצֻחְצָח, מצוחצח, — שצִחְצְחוּ אותו, צח: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת וכו' ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת (מד"ר ויקר' א). ואף הקב"ה הביא ברקים שהם מצוחצחין (מד"ר' תהל' יח, וירכב על כרוב).4  —  ובסהמ"א: ספיר גזרתם, מצוחצח גזרתם כספיר (פרוש איכה לר' יוסף קרא, דבר' חכמים, כא). ואמר רבינו האיי זכרו לברכה כי הכח נמשכת מהמצוחצח כמשך מחשבות הלב והצח כשתי מעיינות נמשכות מהן המדע והשכל (ר' שם טוב פלקירא, ס' האמונות ד ט, לד.). הספירה האחרונה הנקראת אדנ"י נקראת אספקלריאה שאינה מצוחצחת (ר"י גיקטיליה, שערי אורה, מנטובה, ל:). שהוא אור מאיר צח ומצוחצח בהיר ומבהיק (ר' טודרוס הלוי, אוצ' הכבוד, פרוש הגדות, פרק אלו קשרים). מי ימלל זכותו ואורו המצוחצח ונראה באורו בהרות בהרות קטנות לבנות (ברית מנוחה, ניקוד הט', אמשט' יט.). שלחן עליו ערוך הלחם במפה פטורי ציצים ופרחים זבלים נאים מצוחצחים (שו"ת חוות יאיר סוף סי' רלח). אתה אצלת אורות פנימיות דקות מחשביות קדמוניות נעלמות אשר לא נקבו בשמות רק בשם אורות צחות מצוחצחות (רדב"ז, כתר מלכות, אור קדמון, א:). עשרה גוונים וכו' הה' אור מצוחצח וזהו אור מזוהר וכו' (רמ"ע מפאנו, פלח הרמון, יא ג, לט.). האדים העולים מן הארץ מכהים גלגל חמה ומונעים ניצוציה שלא יגיעו אלינו זבים ומצוחצחים כאשר הם בעצמם (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב ז). אמנם גלוי ספוריה והם הלבוש המכסה עליו הוא חמר הפנים שגם הוא מצוחצח ומבהיק מאור הפנימי (הוא, נפוצות יהודה ז). — ואמר הפיטן: מלך טליתו כשלג מצחצח (ר"א קליר, מלך אזור, יוצ' א ר"ה).

— הִתפ', °הִצְטַחְצַח, הִתְצַחְצַח, נעשה צח, הודח ורֻחץ: דהואיל שהוא מלוכלך, הרי בשרייה בעלמא מתלבן ומתצחצח מפני שמעביר הלכלוך והטנוף (רי"ץ מוינא, אור זרוע, שבת נט). לכן בחשבו בשם ידו"ד הנשמה מאירה ומתצחצחת בצחצוח נפלא (ר' אליהו די וידאש, ראשית חכמה, שער האהבה י, סט:). — ואמר הפיטן: וצחצח בצחצוח צרופה להצטחצח (ר"א קליר, אלופים, תפארת שיבה לצונץ).