1, ש"נ, בהפ' צַלָּחַת, — קְעָרָה יאכלו בה, Schüssel, Teller; plat, assiette; plate, dish: ומחיתי את ירושלם כאשר ימחה את הַצַּלַּחַת מחה והפך על פניה (מ"ב כא יג). טמן עצל ידו בַצַּלַּחַת גם אל פיהו לא ישיבנה (משלי יט כד). טמן עצל ידו בַּצַּלַּחַת2 נלאה להשיבה אל פיו (שם כו יה). — ובסהמ"א: והבשר עודנו בין שניו והוא צעק לנגד היקום נתתני אדני בידי לא אוכל קום כאלו הוא נשה על הצלחת ובעל חוב על הקלחת (ר"י חריזי, תחכ' ג, 37). — ואמר המשורר: לבי מאד יהמה וכו' כראות אנוש זריז חריף ומשתדל לא תמצא ידו קתון וצלחת (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יד.). — °ובמשמ' כיס בבגד: וכן בגד ששכח בו מעות בצלחת מותר לטלטלו (חמדת הימים א טו, טעם איסור מוקצה, צו.).