צָלַח

1, פ"ע, צָלְחָה, צָלַחָה, צָלְחוּ, צְלַח, תִּצְלְחִי, יִצְלַח, -לָח, תִּצְלַח, -לָח, — א) צָלַח הַדָּבָר, היה טוב, עָלָה יָפֶה, היה הדבר כמו שהוא רצה, gelingen; réussir; to succeed: למה זה אתם עברים את פי יי' והיא לא תִצְלַח אל תעלו כי אין יי' בקרבכם (במד' יד מא-מב). יראה זרע יאריך ימים וחפץ יי' בידו יִצְלַח (ישע' נג י). כל כלי יוצר עליך לא יִצְלַח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי (שם נד יז). מדוע דרך רשעים צָלַחָה2 שלו כל בגדי בגד (ירמ' יב א). ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תִצְלַח כי עוד קץ למועד (דני' יא כז). — וצָלַח האדם וכדו', היה לו טוב, השיג מאוייו: כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יִצְלַח בימיו כי לא יִצְלַח מזרעו איש ישב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה (ירמ' כב ל). והנה שתולה (הגפן) הֲתִצְלַח הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש (יחזק' יז י). וימרד בו לשלח מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב הֲיִצְלַח בימלט העשה אלה (שם שם יה). והדרך3 צְלַח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך (תהל' מה ה). — ב) צָלַח הַדָּבָר למלאכה פלונית וכיוצא בזה, היה אפשר להשתמש בדבר זה למלאכה ההיא, tauglich sein; être bon à; to be fit forואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יִצְלַח לכל (ירמ' יג ז). את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר הֲיִצְלַח למלאכה הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה (יחזק' יה ד-ה). — וצָלַח האדם לִמְלוּכָה וכיוצא בזה, היה נאות לזה, היו בו המעלות הנצרכות לזה: ותיפי במאד מאד וַתִּצְלְחִי למלוכה (שם יו יג). — בתו"מ : יהי רצון שלא יבוש בעה"ב בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ורבי מוסיף בה דברים, ויצלח מאד בכל נכסיו וכו' (ברכת האורח לבעה"ב, ברכ' מו.). שאין לך חביב לפני הקדוש ברוך הוא כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח4 בשליחותו (מד"ר במד' טז). — ואמר הפיטן: מענגה ורכה צלחה למלוכה ומעניתה ארכה זה כמה ימים (אבן הראשה, סליח' י טבת). — ואמר המשורר: ישקה אלהים הזמֹרה ממטר עזו ובדיה עדי יצלחו (רמב"ע, אש קדחו, שעה"ש 64). צר לי עלי דודים לבבי אסרו בין אמתחותיהם ורכבו וצלחו, ויטשו חושק אשר נחל דמי עיניו חילים מאנוש לא צלחו (הוא, תרשיש ז, 65). באויבי אל תתחר ואפך בו יחר, סביביו תאכל אש ואת תוכו נחר ולא יצלח לכל (ראב"ע, באויבי, כהנא א, 31). ואני עשיר צולח (אד"ם, דל מבין, שש"ק א, 44). — ג) צָלַח רוח יי' על פלוני, באה עליו פתאם, התעורר בקרבו רוח גבורה, רוח נבואה, שגעון וכדו': וַתִּצְלַח עליו רוח יי' וישסעהו (את כפיר האריות) כשסע הגדי (שפט' יד ו). וַתִּצְלַח עליו רוח יי' וירד אשקלון ויך מהם שלשים איש (שם שם יט). הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו וַתִּצְלַח עליו רוח יי' ותהיינה העבתים אשר על זרעתיו כפשתים אשר בערו באש (שם יה יד). ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים וְצָלְחָה עליך רוח יי' והתנבית עמם (ש"א י ה-ו). וַתִּצְלַח רוח אלהים על שאול בשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאד (שם יא ו). וַתִּצְלַח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה (שם יו יג). ויהי ממחרת וַתִּצְלַח רוח אלהים רעה אל שאול וכו' ויטל שאול את חניתו ויאמר אכה בדוד ובקיר (שם יח י-יא). — ד) צָלַח האדם נָהָר וכדו', עבר אותו: ואלף איש עמו וכו' ועשרים עבדיו אתו וְצָלְחוּ הירדן לפני המלך ועברה העברה לעביר את בית המלך (ש"ב יט יח-יט). — צָלַח בית וכדו' כָּאֵשׁ, בער: דרשו את יי' וחיו פן יִצְלַח5 כאש בית יוסף ואכלה ואין מכבה לבית אל (עמו' ה ו). — ובמדר': וצלח פרעה על הסוס והקב"ה צלח כנגדו שנא' והדרך צלח רכב (מד"ז שה"ש ב, יונתי, בובר, 27). — ואמר הפיטן: צלח ובא (הכהן הגדול) אצל פרו שנית (משלם בר' קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוה"כ). צלח למזבח תפוס מחתת אודם, צברה ומלאה רשפים ולא אפר (אזכר סלה, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, קל:). — ואמר המשורר: אני גבר אשר צלח ישימות בחזק יד ואזרוע נטויה (ר"ש הנגיד, הכל היום, ברודי, קרנים מאור הגנוז בברכת אברהם לכבוד ברלינר). לזכרו ירדו הים ואישים ורכבו ציים ובשמו צלחו מדבר וגזרו מהלכי ציים (רמב"ע, תרשיש א, 24). ויטשו חושק אשר נחל דמי עיניו חילים מאנוש לא צלחו (שם ז, 65). עדי עלה אלי הר האמונה וים התֹם בכף רגל צלחו (הוא, עצת משכיל, דיואן, ברודי, סח). ואל נחל מזמות כי צלחתיו ברגלי בין ויאמרו כי דלחתיו (ר"י זבארה, שעשועים, הקד', דודזון, 4). על הררי משרה וכבוד כצבי דלג וירדן מעלות צולח (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני'). — צָלַח כדבר פלוני, היה חשוב כמוהו: פלואי ימי תשובה כמוספי עשרה צולח פגוע כמו פשוט יד יקבלנו סולח (מנחם בר' מכיר, אשחר אל אל, יוצ' שבת תשובה). — ה) °במשמ' בָּקַע וּפִלֵּג6: שני פרצופין בראו תחלה, אחד מלפניו ואחד מאחריו, וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה (רש"י, ברכ' סא., דו פרצופין). שהקור והגליד מבקעין וצולחין הידים (הוא, משלי יט כד).

— הִפע', הִצְלִיחַ, הִצְלִיחָה, הִצְלַחְתָּ, הִצְלִיחוֹ, מַצְלִיחַ, הַצְלַח, הַצְלִיחָה, הַצְלִיחוּ, תַּצְלִיחַ, תַּצְלִיחִי, יַצְלִיחַ, יַצְלַח, תַּצְלִחַ, תַּצְלִיחוּ, יַצְלִיחוּ, — א) פ"ע, כמו קל א: ויהי יי' את יוסף ויהי איש  מַצְלִיחַ7 (בראש' לט ב). שאל נא באלהים ונדעה הֲתַצְלִחַ8 דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה (שפט' יח ה). עלה רמת גלעד וְהַצְלַח ונתן יי' (את העיר) ביד המלך (מ"א כב יב). כי תלחמו את הכשדים לא תַצְלִיחוּ (ירמ' לב ה). והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' וכל אשר יעשה יַצְלִיחַ (תהל' א ג). אל תתחר בְּמַצְלִיחַ דרכו (שם לז ז). מכסה פשעיו לא יַצְלִיחַ ומודה ועזב ירחם (משלי כח יג). עתה בני יהי יי' עמך וְהִצְלַחְתָּ ובנית בית יי' אלהיך וכו' אז תַּצְלִיחַ אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים וכו' (דהי"א כב יא-יג). וישב שלמה על כסא יי' למלך תחת דוד אביו וַיַּצְלַח וישמעו אליו כל ישראל (שם כט כג). כל הבא על לב שלמה לעשות בבית יי' ובביתו הִצְלִיחַ (דהי"ב ז יא). אל תלחמו עם יי' אלהי אבתיכם כי לא תַצְלִיחוּ (שם יג יב). ויבנו וַיַּצְלִיחוּ (שם יד ו). עלו וְהַצְלִיחוּ וינתנו בידכם (שם יח יד). האמינו ביי' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו וְהַצְלִיחוּ (שם כ כ). בכל לבבו עשה וְהִצְלִיחַ (שם לא כא). וַיַּצְלַח יחזקיהו בכל מעשהו (שם לב ל). ותשלך אמת ארצה ועשתה וְהִצְלִיחָה (דני' ח יב). ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית וְהִצְלִיחַ ועשה והשחית עצומים ועם קדשים ועל שכלו וְהִצְלִיחַ מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים (שם שם כד-כה). וְהִצְלִיחַ עד כלה ועם כי נחרצה נעשתה (שם יא לו). — ובתו"מ: אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ  המלכות הרשעה הזאת גוזרת ומצלחת9, מה טעמא, ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה (ירוש' ר"ה ג ח). הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו שאמר לו למשל לך לשלום עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה (ר' אבין ברכ' סד.). כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו (ריב"ל, ע"ז יט:). והלכו ונתנו נפשם (פינחס וכלב) והצליחו10 בשליחותן (מד"ר במד' טז). בשעה שהיה (אלישע בן אבויה) נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה, היה אומר עליהון וכו' (שם שה"ש א, הביאני המלך). מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אין מצליחות, אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח וכו' (ר' יהודע דסכנין בשם ר' לוי, שם, אל גינת אגוז). כגון ר' אליעזר בן ערך שהוא היה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות (מד"ר תהל' א). שנה זו חיטין יצליחו ויין יוזל (פסיק' רב', מתן תורה, צז.). — ובסהמ"א: מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו (רמב"ם, שמיטה ויובל ח ח). אין האמונה בכל דבר מביא אל ההצלחה כי אין האמונה בנמנעות ממה שישים האדם מצליח וכו' כי האמונה שראוי שתשים את האדם מצליח היא האמונה בדבר האמתי (ר"י אלבו, עקרים א כב). — ואמר המשורר: איגע להצליח ולא אוכל כי עותוני כוכבי שמי (ראב"ע, גלגל ומזלות, כהנא א, 10). — ב) פ"י, הִצְלִיחַ את הדבר, עשה שהדבר יִצְלַח: והאיש משתאה לה מחריש לדעת הַהִצְלִיחַ יי' דרכו אם לא (בראש' כד כא). יי' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך וְהִצְלִיחַ דרכך (שם שם מ). אם ישך נא מַצְלִיחַ דרכי אשר אנכי הלך עליה (שם שם מב).  וכל אשר הוא עשה יי' מַצְלִיחַ בידו (שם לט ג). ואשר הוא עשה יי' מַצְלִיחַ (שם שם כג). ולא תַצְלִיחַ את דרכיך (דבר' כח כט). כי אז תַּצְלִיחַ את דרכך ואז תשכיל (יהוש' א ח). אני אני דברתי אף קראתיו הבאתיו וְהִצְלִיחַ דרכו (ישע' מח יה). כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי רוקם כי אם עשה את אשר הפצתי וְהִצְלִיחַ אשר שלחתיו (שם נה יא). אנא יי' הושיעה נא אנא יי'  הַצְלִיחָה נא (תהל' קיח כה). — וְהִצְלִיחַ לפלוני, במשמ' זו: אנא אדני תהי נא אזנך קשבת אל תפלת עבדך וכו' וְהַצְלִיחָה נא לעבדך היום ותנהו לרחמים להאיש הזה (נחמ' א יא). אלהי השמים הוא יַצְלִיחַ לנו (שם ב כ). ובימי דרשו את יי' הִצְלִיחוֹ האלהים (דהי"ב כו ה). — ובתו"מ: שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם (ר' אלעזר, ברכ' סג.). — ובסהמ"א: ובשנת שתים נאמרה נבואה זו לחגי לזרזם לחזור ולבנות במלאכה ולא ייראו כי לא יבטלום העכו"ם שהקב"ה יצליחם (רש"י, חגי א א). בכל מה שיבקש ממנו מצליחו (הוא, משלי יז ח). משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחתם (הוא, איוב יב כג). כאשר הצליחו יד הקב"ה שהיתה ידו טובה עליו להצליחו בדרכיו (הוא, עזר' ז ט). להצליחנו על הדרך אשר הלכנו עליה (הוא, שם ח לא). ולהודות לפני הקב"ה שהצליחנו והעזירנו (הוא, קידוש' סו., ד"ה כשהיו). במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה (רמב"ם, מכירה יד יא). — ואמר הפיטן: הצליחנו הצליח דרכינו הצליח למודנו ושלח ברכה רוחה והצלחה בכל מעשי ידינו (הבדלה למוצאי שבת, ספרד').

— הֻפע', בינ' *מֻצְלָח, מוצלח, — כמו קל: ויצלח מאד (בעה"ב) בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר (רבי, ברכת אורח לבהע"ב, ברכ' מו.). כל מי שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות לפניו דרכו מוצלחת לפניו (ר' עקיבא, פדר"א לו). — ובסהמ"א: והוצלח מעשה זה בידיהם (רש"י, עזר' ה ה). והיה שם קהל גדול סביב לאלף בתים עשירים מלאים וחשובים ומוצלחים (שבט יהודה, הנובר, 50). גם בתיכונית אפריקא וכו' גם שמה ימצאו ממלכות מוצלחות וארצות נושבות (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, 4).

— נִפע', °נִצְלַח, — כמו קל והִפע': החיים בעומדי' להתפלל על קברות המתים ונענ' מיד כי הנפש מודיע לרוח והרוח לנשמה ונשמה להקב"ה ומיד נצלחי' בתפלתם (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר לה). — ואמר הפיטן: טסים ביד רמה במסלול נצלח, ילדי קם וקח מקל מתלחלח (ר' יוסף אלברדאני, אומץ תנין, קרוב' ז פסח, גנזי שכטר ג, 131). — ואמר המשורר: שבתי וראיתי רפא ומתרשל סכל וגם עצל ידו נצלחת (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יד.)



1 בערב' צַלַח  صلح ברב המשמ' שהוא משמש בעבר'. בארמ' וור' גם במשמ' פלג, בקע. [משמ' הפעל צלח בערב' היא גם היה טוב ונכון, ובבנין פע', תקן היטיב, ולפי זה מסתברת הקרבה אל סלח בעבר'.
צלח בארמ' במשמ' בקע הוא, לדעת ברוקלמן מבלונו הסורי, שרש אחר. ואמנם אין להסכים לדעתו ששרש זה קרוב לערב' צלח' صلخ במשמ' חרשׁ.]

2 [ולפי זה נוהגת הברכה: דרך צְלֵחָה, ואין לשבש: צָלֵחָה, שהוא עבר.]

3 [כנראה כפל לשון של הודך והדרך בפסוק שלפני זה, ועי' א. צֶדֶק, הערות.]

4 [עי' גם הִפע', והערה שם.]

5 כך הנסחה המסורה והחדשים מפקפקים באמתתה. [וב"ס גני' ח י: אל תצלח בנחלת רשע, הקריאה הנכונה: אל תצלה, עי' א. צָלָה.]

6 [עפ"י הארמ' שבתו"מ.]

7 [כנראה שמש הבטוי איש מצליח כמֻנח בלשון הקדמונים, וביחוד מתֹארים כבעלי הצלחה כאלה המשכילים בכל דרכיהם, יעקב יוסף ודוד.]

8 [כך הכתיב והנקוד, ואולי היתה הכונה גם כאן קל.]

9 [במק"א (מד"ר איכה, פתיח', פסקה רב אבא בר כהנא): גוזרת גזרה וגזירתה מצלחת.]

10 [באותה פרשה לפני זה: כשליח וכו' ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחותו, עי' קל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים