ב. צָלַק

*, פ"י, — צָלַק כלי וכדו' בזוית, כמו סִלֵּק: משל עשר נודות נפוחות ומונחות בטרקלין, צרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא רוחן וצולקן1 בזויות, כך דרך הקב"ה כל מי בראשית וצלקן2 באוקינוס (מד"ר בראש' ה, תיאודור, 33).



1 [במד"ר שבדפוס': ומסלקן.]

2 [במד"ר שבדפוס': וסילקן.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים