* 1 ש"נ, — סימן שנשאר מפצע שנתרפא2, Narbe: cicatrice; scar: השחין והמכות וכו' היו מורדין טהורין, עשו קרום כקליפת השום, זו היא צרבת השחין האמורה בתורה, חזרו וחיו אף על פי שמקומן צלקת נדוני' כעור הבשר (נגע' ט ב). שחין יכול מורד ת"ל ונרפא, אי ונרפא  יכול עד שיעשה צלקת ת"ל שחין, הא כיצד נרפא ולא נרפא וכן הוא אומר למטה צרבת השחין הוא, עד שתקרום כקליפת השום (ספרא ויס, תזריע פרק ו). מכות אש יכול מורדת ת"ל והיתה מחיית המכוה, יכול עד שתעשה צלקת ת"ל מכות אש, הא כיצד חייתה ולא חייתה' וכן הוא אומר למטן צרבת המכוה היא עד שתקרוס כקליפת השום (שם שם פרק ז). נשכה כלב ונעשה מקומו צלקת ה"ז מום (ר' חסדא בשם ר' שילא, כתוב' עה.). בשר נעשה מקומו צלקת (מר בר רב אשי, נדה נה.). — ובסהמ"א: וכיון דמפרש כי חבורה זו אינה חוזרת שמעינן מינה כי עור הוא שאם נעשית בו חבורה ועשה מקומו צלקת וכיוצא בהו (ר"ח, שבת קז:). אפילו חסרו כשעורה מעור בשרו חייב בחמשה דברים שהעור אינו חוזר אלא צלקת (שו"ע חו"מ, חובל תכ יד). ויש אשר מקץ שלשה או ארבעה ימים ישוב הקרום לאיתנו ופניו יתכסו לשכות רצפה חדשות, מבלי אשר ישאר עליו כל רושם וכל צלקת (יצחק טובים, הדיפתיריה ו, 21).