ש"ז, מ"ר צִמּוּקִים, צִמֻּקִים, — א) ענבים מיֻבשים Rosine; raisin sec; raisin, וכמו"כ הרבה צמוקים כבושים יחד ועשויים עגול אחד, ששנים מהם יוכל אדם לאכל בבת אחת אחרי שכבר אכל פלח דבלה: ותקח מאתים לחם וכו' ומאה צִמֻּקִים ומאתים דבלים ותשם על החמרים (ש"א כה יח). ויתנו לו פלח דבלה ושני צמֻּקִים ויאכל ותשב רוחו אליו (שם ל יב).  והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צִמּוּקִים ומאה קיץ ונבל יין (ש"ב יו א). מאכל קמח דבלים וְצִמֻּקִים ויין ושמן (דהי"א יב מא). — ובתו"מ: ותורמין שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צמוקין (תרומ' א ט). הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה (מעשר' א ו). הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים (בכורים ג ג). אבל אם היו ממעכין זה את זה כגון הדבלה והתמרים והגרוגרות והצימוקין הרי אלו אינן חיבור (תוספת' טהר' א ב). חד טעין דצימוקין עאל לטיבריא, שאל גמלייל זוגה לרבי בא בר זבדא, אמר ליה אין כל ארץ ישראל עושה משוי אחד של צימוקין, ואין כל ארץ ישראל עושה משוי אחד של צימוקין, אלא כן אמר ליה אין מקום בארץ ישראל עושה משוי אחד של צימוקין, (ירוש' דמאי ב א). מי שהיו לו ביכורים, גרוגרות היה מעטרן תאינים, וצימוקים היה מעטרן ענבים (שם בכורים ג ג). מעשה באנשי בית ממל וגו' שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת וכו' (רבי יהודה, ערוב' נא:). היה אוכל בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צמוקין וכו' לא יאכל מהן (בשבת) עד שיזמין מבעוד יום (ביצה כו:). מה הגפן הזו יש בה ענבים, יש בה צימוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה (מד"ר ויקר' לו). — ובסהמ"א: מייצינהו אסור, לכובשן במשוי, ולמוציא ליחה שבהן לחוץ היינו אסור שעכשיו אינן נתלעים אלא לעשות מהם צימוקים לאכלן בחול הוא מכוין (רש"י, מו"ק י:). והתמרים, כשמו הרע מרים, והצמוקים, כשדי אמו צומקים (ר"י חריזי, תחכ' מו, 358). ואמר גאלינוס הצמוקים אהובי הכבד (נתן פלקירא, צרי הגוף, ב ב). זביב1 הוא בלשון הקדש צמוקים (אלישע הרופא, מפתח הרפואה, כ"י בריט' מוז'). — ואמר המשורר: צלו עוד בן יונה, קנו לו צמוקים (ראב"ע, נדוד הסיר, כהנא א, 33). —° צִמּוּקֵי מִשְׁמֵשׁ: ואם תהיה הליחה אדומיית מעופשת באצטומכא או בכל הפה אין דבר יותר מועיל מן המשמש ואפרסקים לחים וכש"כ צמוקי המשמש (קאנון ג ו יט). — °יין צמוקים: ויין צמוקים בין שנכמשו בגפן בין שנצטמקו על ידי החמה או על ידי האור וכו' מקדשין עליו (אבודרהם, סדר מעריב של שבת ופרושה, נה.). — ב) °צִמּוּק במשמ' מצב הדבר ההולך ומצטמק, הצטמקות: קדרה שנתבשלה כל צורכה מבעוד יום, אם מצטמקת ויפה לה אסור להשהותה על גבי כירה בשבת וכו' שהרי צימוקה יפה לה וכו' (והזהיר, שמות טז.). התם הבשר והרקח המרקחה, כשהבשר תם מעל העצמות והוא מצטמק ומעורב ברוטב ומגיס בכף דומה למרקחת פטום סממנין שמערבין אותה יפה יפה ומתוך צימוק הבשר עשנה נהפך לתוכה וכו' (רש"י, יחזק' כד י). דהני הוא דכי צמקו באיביהן טהורין אבל שאר פירות הנאכלין בצימוקן מקבלין טומאה (הוא, חול' קכז:, ד"ה אין). תבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי ואין צימוקו יפה לו מותר לשהותו אבל צמוקו יפה לו כל שלא נתבשל כל צרכו אסור, נתבשל כל צרכו וצמוקו יפה לו הכל כמנהג המדינה (ר"ן על הרי"ף, שבת טז:). ויין צמוקין מקדשין עליו, לא שנא מכמשי בגופנייהו ולא שנא נצטמקו על ידי חמה או על ידי תולדות האור, כגון שהכניסן בחמין למהר צמוקן וכו' (טואו"ח רעב ו). — °ובמשמ' כחישות בגוף בעל חי: הצמוק הפשוט הוא הקורה מתגבורת היובש לבד (פרקי משה כג, מז:). חרותה וכו' בידי אדם טרפה משום צמוק ריאה (ר"י א"ת, כוזרי ד לא). וכן הצמוק והכחש ההווה מהקדחות השורפות וכו' וקדחת הצמוק והכחוש וכו' הוא אותו שהצמוק יהיה בבשר (נרבוני, ארח חיים, בקדחת הדקה, כ"י ביהמ"ד שכטר). הצמוק המגיע מענין דומה לזקנה (שם שם). וכן אם גמלתו בחיי בעלה או שאינה חולבת לעולם כגון שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה וכו' (שו"ע אה"ע יג יא).