צָמוּר

°, ת"ז, —  מורם בצמרתו, רם וגבה, ואמר המשורר: ואֵל נצב עלי ספים וגבהם, אשר מעל לרום המה צמורים1 (בתי הנפש והלחשים).


1 ובהגהה על הגליון מלשון צמרת הארז. ובנוסחה אחרת. אשר מעל למרום הרים צמורים.