צִמּוּחַ

*, ש"ז, — מעשה השער המצַמֵּחַ וגדל: נתק וחוט יוצא הימנה, שני נתקין וחוט יוצא מזו לזו, אם יש בו רחב שערות זוקקין ליטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוח, אבל במשוייר אינו מציל עד שיהא בו רחב כגריס וכו' (תוספת' נגע' ד ב). — ובסהמ"א: כמו צמוח ממים יצמח ככה הכמת מן הפושה (JQR XVI, 1904, עמ' 434). ולא יתכן לכתוב ולפי עלות הענן, ועלה הענן, שאין זה לשון סלוק אלא צמוח ועלייה (רש"י, במד' ט יז). ומי מחליף, צמוח תימור חמה בצימוח תימור לבנה (הוא, יומא כח:). לא לפי דעת האומרים שקצר הכתוב צמוח שער השחור מן השבוע השני והסגירו אחרי כן, אך הכתוב טהרו ואפילו בלי צמוח שער שחור (ר"א הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה ד, קיח).

ערכים קשורים