צֶמֶד1, ש"ז, כנ' צִמְדוֹ, מ"ר צְמָדִים, סמי' צִמְדֵי, — א)צֵמֶד בקר, צֶמֶד חמורים, צֶמֶד פרדות, וכדו', שני שְׁוָרִים, שני חמורים, שתי פרדות וכדו', חבושים מֹשכים בעֹל המחרשת וכו', Paar; paire; pair (of oxen): ויבא עד נכח יבוס היא ירושלם ועמו צֵמֶד חמורים חבושים ופילגשו עמו(שפט' חי י).  ויקח צֵמֶד בקר וינתחהו (ש"א יא ז). והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו וצֵמֶד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם וכו' (ש"ב יו א). והוא חרש שנים עשר צְמָדִים לפניו והוא בשנים העשר וכו' ויקח את צֵמֶד הבקר ויזבחהו(מ"א יט יט-כא). יתן נא לעבדך משא  צֵמֶד פרדים אדמה (מ"ב ה יז). כי זכר אני ואתה את רכבים צְמָדִים אחרי אחאב (שם ט כה). ונפצתי בך אכר וְצִמְדּוֹ (ירמ' נא כג). ויהי מקנהו וכו' וחמש מאות צֶמֶד בקר וכו' (איוב א ג). — צֶמֶד פָּרָשִׁים, שני פרשים יחד: וראה רכב צמד פרשים וכו' (ישע' כא ז). צֶמֶד שדה, כמה שחרש צֶמֶד בקר ביום בשדה: כבחצי מענה צֶמֶד שדה2 (ש"א יד יד). — צִמְדֵי כֶרֶם, צְמָדִים עבדים בכרם: כי עשרת   צִמְדֵי כרם יעשו בת אחת3 (ישע ה י).— ב) *העֹל שהבקר מושך בו: מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ר' יהודה אומר הדמים מודיעין, כיצד, א"ל מכור לי צמדך במאתים זוז, וחכ"א אין הדמים ראיה (ב"ב ה א). אם היה איכר נותנין לו את צמדו, חמר נותנין לו את חמורו (ערכ' ו ג). חבל זוג של ספרים וצמד של פרות4 חייב שתים (ב"מ קטז.). — ובסהמ"א: וכן צמד של פרות, חבל שתי פרות חורשות עם צמדן דהיינו נמי כלי אוכל נפש ונראה בעיני שהעול שלהן של פרקים הוה (רש"י, שם שם). אפילו אם הכל קורין לצמד לבדו ג"כ צמד סתם, כיון שהכל קורין ג"כ לבקר צמד אמרינן הדמים מודיעין (טוח"מ ר"כ ו). דעיקר לשון בני אדם קורין לעול בלא בקר צמד  (שם רלב כב).

— ג) במשמ' חבר, ואמר הפיטן: כי צרר צרה ציער צימדו (ינאי, כי אמר, זולאי קלג)