צָמִית

*, ת"ז, — תכונת הדבר הנמכר לצמיתות, ואין לו גאלה ביובל, verfallen; périmé. forfeited: והנודד מן הבית מותר לישב בו ואין נותנין לא ארבע אמות לפני פתחו ואין צמית ביובל (ירוש' מעשר' ג ז). דבר אחר לצמיתות, לרבות את המתנה, מאי טעמא, צמית1 צמיתות (ת"ר ערכ' לא:).



1 [כפי' רגמ"ה: שהיה יכול לומר לצמות (צ"ל: לצמית) ואמר לצמיתות, לרבות המתנה וכו'.]