ב. צַמִּים

1, — מין ממיני הפחים והמלכדת לצוד בו אנשים וכד', Fallstrick, Schlinge; piége; snare: כי שלח (הרשע) ברשת רגליו ועל שבכה יתהלך יאחז בעקב פח יחזק עליו צַמִּים2 טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב (איוב יח ח-י). — ואמר המשורר: אז קול עלה נדף כאשר ירדפם בחברת צמים (אליהו חלפן הלוי, שיר השלום, כנסת ישראל, תרמז, אורות מאופל, 22).



1 עי' הערה הבאה.

2 התרג' הארמ' ניבוריא, ונברא בסור' חבל עשוי מסיב של עץ או משערות. ויחזק עליו צמים הוא מקביל לטמון בארץ חבלו, ולשאר המלים שנזכרו כאן שענין כלם הוא פח ומלכדת. ואולי הוא משרש צ'מּ ضمّ בערב', וצ'מּ עליה, תפס אותו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים