צַמְיָן

*, ת"ז, צַמְיָנית, ציימנית1, — אשה הצמאה ומתגעגעת לגבר2: הוסיפו עליהן (על חסיד שוטה ורשע ערום וכו' שהם מבלי עולם) בתולה ציימנית3 מציימה אובדת בתוליה (ירוש' סוטה ג ג).



1   [עי' בהערה לקמן.]

2 [עי' צַיְלָן, צִיֵּם, הערות.]

3   [צ'ל צמיינית; ובירוש' מן הגניזה (שרידי ירושלמי, 210): צמויינית, כלו' צְמוֹיָנִית.]