פ"ע, צֹמְקִים —  צָמְקוּ שְׁדֵי האשה, נהיו צְמוּקִים, zusammenschrumpfen; se ratatiner; to shrink, wither: תן להם יי' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צֹמְקִים (הוש' ט יד). — ובתו"מ: דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח (ר' יונה ור' יוסי, ירוש' תרומ' ב ד). תאינים וענבים שניקרו אסור לשהותן ואם שיהן וצמקו מאיליהן מותרות (שם שם ח ה). בשלא צמקו1 (הענבים), אבל אם צמקו1 יש תבל ביותר ממאתים (ר' יוסי בשם ר' יוחנן, שם ערלה א ד). הוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה ונמלך עליה לזריעה מהו (שבת צא.) . בשר זקנה שהיה בו בשיעור וצמק פחות מבשיעור טמא לשעבר וטהור מיכן ולהבא וכו' וכו' כגון שהיה בו כשיעור וצמק וחזר ותפח (מנח' נד:). איזוהי חרותה, כל שצמקה2 ריאה שלה, בידי שמים כשרה, בידי אדם טרפה (ת"ר, חול' נה:). כל אשר בארץ יגוע, יצמוק (מד"ר בראש' לא). — ובינ' פָעוּ' *צָמוּק, יבש ומְכֻוָּץ: חרותה בידי שמים כשרה, איזו היא חרותה,  כל שצמוקה3 הריאה שלה (תוספת' חול' ג יב). פעמים שהשאור יפה והוא תפוח, הא אילו סולת הית' צמוקה ועכשיו שהוא שאור יפה והוא תפוח4 (ר"מ, ירוש' תרומ' ב ד).5 — ובסהמ"א: אבל לענין פתח פתוח אף על פי שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמין צומקין בבגר, לפיכך יש לעולם טענת פתח פתוח (ערוך ערך פתח). הבהמה שפחדה ויראה עד שצמקה הריאה שלה וקרבה להיות יבשה וכו' (רמב"ם, שחיטה ח ט). נמצאו כל הטריפות המנויות וכו' ואלו הן על הסדר, א) דרוסה וכו', מז) צמקה הריאה מפחד אדם וכו' (שם י ט). אם ההרה יצמקו שדיה פתאם תפיל (פרקי אבוקרט ה לו, כ"י ברלין). ודע שכל דבר שיצמק הנח לו חם ודבקות ממוצע בחום ברפואתו לאבר שרצית לצמקו כשומן והזפת (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). ושדי אמו צומקים וגפני טובתו בוקקים (ר"י חריזי, תחכ' מה, 346). — ואמר הפיטן: באתי במעמקי מים ואין מעמד, ויצמק נד כי השטן עמד (אחזתי בסאתי, יוה"כ, סדור תימנ'). — ואמר המשורר: ידידי צמקו דדי תבונה וספו יונקי השיר וכלו (רשב"ג, קטע' מגני', JQR July-Oct. 1913, עמ' 67). ופה לא אפחה פי, שדי דעתי צומקים (ראב"ע, נדוד הסיר, כהנא א, 23). — °צְמוּקֵי רוּחַ, ואמר הפיטן: ענה צמוקי רוח מאין הפוגות למלון, כענית ליהושע בעמק אילון (רסע"ג, אשחר תשועתך, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, רצה). 

— פִע', *צִמֵּק, צימק, — צִמֵּק את הפרי וכדו', יִבֵּשׁ אותו, עשה שיִצְמַק: פדיו ושלקו מהו, פדייו וצימקו מהו (ירוש' מעשר' ד א). — ובסהמ"א: לצרור דדי הבהמה לצמקן כדי שתתעבר הבהמה מותר (ר"ח, שבת נד.). עד שבצר ממנו מה שבצר וצמקם עד שיבשו (ר"ש א"ת, פי' הרמב"ם לאבות ד ה). ודע שכל  דבר שיצמק הנח לו חם ודבקות ממוצע בחום ברפואתו לאבר שרצית לצמקו כשומן והזפת (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). — ואמר המשורר: השחת והקדחת תצמקנה לסתותיו (יוסף ספרדי, אניה ותאניה, גנזי שכטר, 329). — וכפ"ע, כמו קל: בשלא צימיקו6 (הענבים), אבל אם צימיקו6 יש טבל ביותר ממאתים (ר' יוסי בשם ר' יוחנן, ירוש' נזיר ו י). 

— פֻע', בינ' *מְצֻמָּק, מצומק, — מְיֻבָּשׁ, שצִמְּקוּ אותו: כשהלך רסי יוסי לציפורי מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן, ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן (ר' חנינא, שבת לח.). פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין ואכלנו מהם הרבה (רב חמא בר חנינא, שם שם). אייתו לקמייהו ביצים המצומקות ביין (חול' ו.). — ובסהמ"א: פירמא, פי' בשר מצומק בקדירה (ערוך ערך פרמא). — °ובמשמ' מֻעט: נעשו מי  גשמים מצומקין7 שאין באין בשפע (רגמ"ה, תענ' יט:). 

— הִתפ', *הִצְטַמֵּק, — כמו קל: חמין שהוחמו כל צרכן מותרין מפני שרע להן ותבשיל שבישל כל צורכו וכל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופול ובשר טרוף אסור, וכל המצטמק ורע לו מותר (ר' יהודה, תוספת' שבת ב (ג) ד). בשר בצל וביצה מצטמק8 ורע לו, וזה מצטמק ויפה לו (ר' זעירא, ירוש' שם א ט). כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה תבשיל שבישל כל צורכו וחמין והוחמו כל צרכן ואפי' מצטמק ויפה לו (ר' יוחנן, בבלי שם לז:). — ובסהמ"א: ושש' קדירות שטומנין בהן והן ברמץ מערב שבת ומכסין אותן בכסות הראוי כגון גלופקרין ובסדינין ובשאר כיסיות הראויות ומצטמקת והולכת בלילי שבת וכו' (שו"ת הגאו' מן הגני', גינצבורג, JQR XX, עמ' 111). יצטמקו שדי אמם (רש"י, הוש' מ יד). כל זמן שתינוק יונק משדי אמו החלב מתרבה, גמלתו נצטמקו שדיה (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ג י). נגמל התינוק מן החלב נצטמקו השדים (שם יא כד). 

— נִפע', °נִצְמַק, — כמו קל: וכשהוא לח רב נפחו וכשמתייבש נצמק לשיעור קטן (רש"י, שבת טז., ד"ה אלא ביין).