*, צנורא, צינורא, צִנֹּרֶת, צינורת, ש"נ, מ"ר צינורות, צינוריות,— וָו, קֶרֶס עָקֹם, המשמש שמושים שונים כגון מחט, יתד, במקום מלקחים להוציא גחלים מן האש וכדו',  Haken; crochet; hook: כוש שבלע את הצנורא1, מלמד שבלע את הדרבן, לבינה שבלעה את הטבעת והן טהורים נכנסו לאהל המת נטמאו (כלים ט ו). צינורא2 טהורה העשויה כמין אשכול ונפרק טהור (שם יא ט). צינורא3 שפשטה טהורה, כפפה חזרה לטומאתה (שם יג ה). הטמאין שבעגלה, העול של מתכת וכו' והענבל והצינורה4 ומסמר המחבר את כולן (שם יד ד). ברזל, ר' שמעון בן אלעזר אומר כדי לעשות ממנו צינורא קטנה (תוספת' שבת ט ה). ואלו הן כלי אנפוריא, בדין ומחטין וצינורות ומחרוזות של קרדימות (שם ב"מ ב א). צינורא של כוס טמאה בפני עצמה (ר' אליעזר, שם כלים ב"מ א ט). צנורות התופסות את הרחיים מלמעלה הרי הן טהורות שאין עשויות אלא לחזוק (שם שם ב טו).מרדה, ניטל הרודה טמא מפני הצינורות, ניטלה הצינורת טמא מפני הרודה (שם שם ג ז). זהב, לא יפחות מדינר זהב, א"ר לעזר והוא שהזכיר צורה, אבל אם לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורה (ירוש' שקל' ו ו). הטביל בו מחטים וצינורות5 אין תימר למפריעו הוא נעשה מעיין טהרו, אין תימר מכאן ולהבא לא טהרו (ירוש' מו"ק א א). שמא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת (חגי' כב.). שבא בקצרה והפך6 בצינורא (אביי, שבוע' יז:). זה שהפך בצינורא חייב מיתה (רב הונא, שם שם). ר' אליעזר בן יעקב אומר לא יפחות מצינורא קטנה של נחשת, למיא חזיא, אמר אביי שמחטטין בה פתילות ומקנחין בה נרות (מנח' קז.). מששת את כל כלי, אפי' מחט אפי' צינורא לא מצאת (ר' סימןן, מד"ר בראש' עד). כך היו קונטיטין גדולים וצינורות של זהב בראשיהן וכו' והיו מגביהין את הפרכת בקונטיטין וכו' (ר' חמא ב"ר חנינא, שם במד' ד). ששלשה ימים היו מצרים באפילה וישראל מקרקרין בבתיהם ולא נחשד אחד מהן אפילו על הצנורה (מדה"ג, שמות יב לו, הופמן, 113). — ובסהמ"א: ומזלגותיו, כמין אונקליות כפופים ומכה בהם בבשר ונתחבים בו ומהפכין בהן על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן וכו' ובלשון חכמים צנוריות (רש"י, שמות כז ג). ועי' צִנֵּירָה.