ת"ז, מ"ר צְנוּעִים, — מי שמתנהג בִּצְנִיעוּת, עי' זה: בא זדון ויבא קלון ואת צְנוּעִים1 חכמה (משלי יא ב). — ואמר בן סירא: והיית זהיר באמת ואיש צנוע לפני כל חי (ב"ס גני' מ"ב ח). — ובתו"מ: בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר, בית הלל אומרים אף למעשר, וצנועי ב"ה היו נוהגין כדברי ב"ש (דמאי ו ו). מוכרי כסות מוכרין (בגדי כלאים) כדרכן, ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועים מפשילין במקל, תופרי כסות תופרין כדרכן וכו' והצנועים תופרין בארץ (כלא' ט ה-ו). כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה וכו' והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו (מע"ש ה א). והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו (אב' ו א). דרך בנות ישראל משמשות בשני עִדּים אחד לו ואחד לה, הצנועות מתקנות להם שלישי לתקן את הבית (נדה ב א). עניים שהיו מחזירין בין הגרנות מעשרין ונותנין להם, הצנועים מוציאין בידם מעות ודברים הנאכלים ונותנין דבר מועט כדי שיאכלנו עד שלא יגיע לעיר (תוספת' פאה ב יח). משמת שמעון הצדיק נסתלקה הברכה (בשתי הלחם ובלחם הפנים) , הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים ואין מגיע לכל אחד מהם אלא כפול (שם סוטה יג ז). ר' יוסי בי ר' חלפת' משבח בדר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע (ירוש' ברכ' ב ז). כך שנינו שהכשר נקרא צנוע (רב חסדא, שם דמאי ו ו). האיש הזה צנוע ואינו משמש מיטתו לאור הנר (רבי בא ורבי סימון, שם פסח' ד ד). א"ר יוחנן בן נורי פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס ומגילת סמנין בידו, אמ' לי, רבי, לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרים את המגילה הזאת אילו לאילו ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה והזהר בה וכו' (שם שקל' ה ב). הן על ידי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פירסמו הכתוב (ר' ברכיה, שם כתוב' ה ח). צנועות היו בודקות על כל חבית וחבית ועל כל ככר וככר (שם נדה ב א). שכל מי שהוא מקיים דברי חכמים נקרא צנוע (ר' אילא, שם שם). בג' דברים אוהב אני את הפרסיים, הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר (רבן גמליאל, ברכ' ח:). הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים, מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין (ר' תנחום בר חנילאי, שם סב.). מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יוום מותו, אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה, אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו (שבת נג:). כחול כדי לכחול עין אחת, עין אחת הא לא כחלי, אמר רב הונא שכן צנועות2 כוחלות עין אחת (שם פ.). משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה (ר' נחמן, יומא נד.). בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרי' אותו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים (ת"ר, קידוש' עא.). שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו וכו' (רב יהודה בשם רב, שם שם)3. כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים (ר' יונתן, סוטה י:). אם לצנועות כך, לפרוצות על אחת כמה וכמה (בשם ר' יהושע בן קרחה, סנה' כא.). ת"ח צריך שיהא צנוע באכילה ובשתייה וכו' מה כלה זו כל זמן שהיא בבית אביה מצנעת עצמה וכשהיא יוצאה מפרסמת עצמה ואומרת כל מי שיודע בי עדות יבא ויעיד כך ת"ח צריך שיהא צנוע במעשיו ומפורסם בדרכיו וכו' (דא"ז ז). אמונ שרה היתה צנועה יותר מדי, אמר לה אבינו אברהם אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקב"ה לעשות ניסים (מד"ר בראש' נג). מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות, היו נוטלות את בניהן ומטמינות אותם במחילות (ר' יוחנן דציפורי, שם שמות כב). מה יונה זו צנועה כך ישראל צנועים (שם שה"ש, הנך יפה). כפלח הרמון רקתך, הריקן שבכם רצוף מצות כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין והמצומתין שבכם (שם שם, כחוט השני). מה כלה זו צנועה כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע (ר' חונא בשם ר' שמעון בן לקיש, שם שם, נפת תטופנה). מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים כשרים במלחמת מדין (שם שם, שניך כעדר). — ובמשמ' נסתר, נחבא, מקום צָנוּעַ, מְקום סתר: מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת בראש גגו ששם מניח שופרו לפי שאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות (שבת לה:). — ובסהמ"א: וכאשר שלמה אז במהרה שבה עם חמות להיות צנוע ומסותרת (סלמון בן ירוחים, פרוש רות, ס' זכרון פוזננסקי, ב פח). אלמנה שבבית, פי' שהולכת שובבת בדרכי לבה שאינה צנועה בבית אלא הולכת בשווקים וברחובות (ערוך ערך שב). טוב לי למות בכח ואעזבה גבורה לעמי ולבחורי אחרי בראותם את המות הצנועה הזאת ויתאוו גם הם לעשות כן וימותו (יוסיפון, גינצבורג, קכו). כי אינו יכול להשתמיש תשמיש צנוע מפני היזק ראייתו (טוחו"מ קנד כב). ואומר אליו אני אתן לך נערה יפה וצנועה בעלת שכל ודעה (ר"י זבארה, ס' שעשועים יב, דודזון, 138). לולי בזיון תורת אלהינו, אשר היא אור עיננו והדרנו וגאוננו, וכלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונינו (שם יג, 142). אילו שני אחים ממרישה, היתה להם הכילות למורשה וכו', היתה ידם צנועה , בתולה ואיש לא ידעה (עמנואל, מחב' כח, 223). על אלה אני בוכיה על פטירת אשתי הצנועה וכו' ניסן תמ"ו (לקוטים מפנקס ההקדש דק"ק וירמישא, 18). על פטירת אמי הצנועה מרת חנה ע"ה וכו' י"ד סיון תע"א (שם 19). שאלה נ, על שטר צוואה שזה נוסחו, אנחנו ח"מ נכנסנו לבקר את הצנועה מ' שמחה אלמנת הנעלה כה"ר מנחם אקוני נ"ע וכו' (שו"ת פרח מטה אהרן א נ, צט:). — ואמר הפיטן: לא תשא לשוא שם צנוע בצבא קודש הנזכר על ציץ נזר הקודש (רסע"ג, עשרת הדברות, סדור רסע"ג, שצ). שתפאר פני פדויך, שתצדיק צבאות צנועיך (יוחנן הכהן בן יהושע, תפלת כה"ג לסדר עבודה אזכר סלה, מחז' איטל' ב, קלא:). ידועיך נטועים כמסמר, צנועים בכל משמר (שמעון בר יצחק, אלה וכאלה, זולת שבת חו"ה"מ פסח). צנועים מכל עם בדתך זכרה אל, וחיש נא הושיעם ביד בן עמיאל (אברהם, אפסו אמונים, יוה"כ תימנים). — ועי' צָנַע.