ב. צִנּוֹר

*, ש"ז, — צִנּוֹר הדלת, הצנור בקרש הדלת שהציר נתון בו1: הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד (מו"ק א י).



1 [הוא הנקרא בארמ' צנורא דדשא, צנור הקרש של הדלת, ואינו החור שבסף הנקרא פּוֹתָה.]

חיפוש במילון: