צִנִּיָּה
° 1, צנייה1, ש"נ,— קערה, טבלה: ופעם אחת הלך בשוק של מוכרי בגדים לקנות צנייה של נחשת אחת ומצא שם הסרסורים שהיו מוכרים עזבון של סריס א' מסריסי המלך שמת ונכסיו למלכות ומצא שם צנייא אחת גדולה שהעלתה חלודה עד שלא היתה ניכרת מן מראיה אם נחשת ירקרק או לבן וקנה אותה והביאה לביתו ומצאה כולה מקשה אחת זהב טהור וכו' (יוס' סמברי, סדר החכמים וקורות העתים, ניבויאר א, 161)
1 [ע"פ הערב' צִינִיָּה صینیّة.]