ב. צָנִין
°, ת"ז, מ"ר צנינים, — מים קרים, צוננים: קרוח קריחה, קפוח קפיחה, שפוך צנינים על מאן דעדי ליה1, נפל ביתיה על מאן דרויח עליה (ר' ינאי, ירוש' שבת כ ה).
1 [הכונה: הוסף רע למי שרע לו, והוא קרוב ללשון הכתוב: מעדה בגד ביום קרה (משלי כה כ). ובקטע של אפשטין: שַפוך צנינים על מַן דעַרֵי ליה נפל בייתיה דרייה עלוי, ועי' הערת ליברמן ב"הירושלמי כפשוטו" למקום.]