ב. צְנִיפָה

°, ש"נ, — פעֻלת הצונף והחובש מצנפת: הך של כהן גדול קרוי מצנפת מפני שלא היה יכול להלמה מפני הציץ אלא שצנפה מלמעלה צניפה בעלמה (פענח רזא עה"ת, תצוה אמשט', לד.).

חיפוש במילון: