1, ש"ז, כנ' צְעִיפָהּ, — אריג דק תכסה בו האשה את פניה,  Schleier; voile; veil: ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הַצָּעִיף ותתכס (בראש' כד סד-סה). ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בַּצָּעִיף ותתעלף ותשב בפתח עינים וכו' ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה (שם לח יד-יה). ותקם ותלך ותסר צְעִיפָהּ מעליה (שם שם יט). — ובסהמ"א2: אל מול פני האהל, חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפת, דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה (רש"י, שמות כו ט). תמונתה כבת היענה, ואחריתה מרה כלענה, פניה בצעיפה לאטת, רעה ושולטת (ר"י חריזי, תחכ' ו 71). נשים המכבסים צעיפים לארמאיו' שרי להו לכבסם בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה או לאו (ר' ישראל איסרלין, תרומת הדשן קנב, לד:). היום פנה, הנה עתה באה אחותו הכושית, הנה כסתה פני תבל בצעיף אלמנותה (ר"ש פפנהים, ארבע כוסות, כוס התרעלה א). — ואמר הפיטן: מה נאמר ונגפים אנחנו ממעשינו, ועל פנינו צעיפים מהביט לעשנו (רמב"ע, חרדים, שעה"ש 78). — ואמר המשורר: נפשי מאד תחיל ותבהל בראות אחות שמש ותתעלף, תדמה להילל עת תכס בצעיף שער מאור אפה ותתעלף (הוא, התרשיש ד, 42). — ומ"ר °צְעִיפוֹת: יש לפסוק מכאן דאסור לנשים לקפול צעיפותיהן בשבת דעל כורחך לא שרו הכא אלא בגדים שהפשיט שלא היה יכול לקפלן שהרי היה לבוש מהן אבל צעיפותיהן שהן יכולות לקפלן מערב שבת אסור לקפלן בשבת (מרדכי, שבת שפח).