°, ש"ז, — שה"פ מן ב. צָעַר, מעשה המצער והמצטער, צער: ואמר הפיטן: ציעור אבל אין בשבת (ינאי, אשרי שומרי שבת, קרוב' שמות, זולאי, צח). יצליח צורי ציעורינו, יפנה פחת פחתתינו (הוא, יתום תאל, קרוב' ויקר', שם קנג). היא פערה לנכרי ירך, לכן ציעורה בא בנפל ירך (הוא, היא אסרה, קרוב' במד', שם קפג). ואשב משומם בפתח שערי ואשא עוני קלוני וציעורי (אחזתי בסאתי, יוה"כ, סדור תימני, כ"י בריט' מוז').