ב. צְעִירָה

°, ש"נ, — כמו א. צַעַר1, ואמר הפיטן: מאדם חולי צעירתו, נאמנו בוהק צרעתו (ינאי, מאדם, קרוב' ויקר', זולאי, קלז).


1 [זה פרושה הטבעי של המילה, חלי שיש בו צער, ואין כל מקום לבאר, כדעת אחרים, אצבע קטנה, זרת.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים