פ"ע, — א) צָפַד העור על העצם, יָבֵשׁ וְנדבק1, kleben; s'attacher, se coller; to adhere: חשך משאור תארם לא נכרו בחוצות צָפַד עורם על עצמם יבש היה כעץ (איכ' ד ח). — ובתו"מ: וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור, וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ (פסיק רב', שוש אשיש, קסב:). — ואמר המשורר: כמעט אצבעות ידיו צפדו רחקו לולא המלך ישב אל פניהו (יל"ג, אהבת דוד ומיכל ב, שירי יל"ג ג, 30). — ובינ' פָעוּ', °צָפוּד, יָבֵשׁ: ענבים שחורות המטיפות דם הם הנקבות ויש מהם קשות וצפודות (אסף, 116:). וימתיח את הגידים אשר קפדו מרוב ימים או עקיבים צפודים אשר ירככם (שם 134:). — °ובמשמ' מכֻוָץ, מְקֻמָּט2: בגד של סאממט קצר מצבע תכלת הדודאים (פיאלעט) מעשה רוקם רקמת זהב רב צפוד עליהן (גוטלובר, המצרים,112). — ב) ופ"י, *צָפַד במשמ' יִבֵּש, כִוֵּץ וְהִקְשָׁה: מתני' בשנתנו (את הבצל) משהוציאו עדשים מימיהן עדשים צופדות אותו שלא יתן (טעם) (ר' בא בר ממל, ירוש' תרומ' ט ד). בצל של חולין שנתנו לתוך בצל של תרומ' אפי' כן עדשים צופדות3 אותו שלא יבלע (שם שם). שרה שעורים במים נתבקעו הרי אלה אסורות, שריין בחומץ מותר מפני שהחומץ צופדן (ר' יוסף, שם פסח' ב ז). מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירו שצפדתו הצינה והשיאו את אשתו (ר' ירמיה, שם יבמ' טז ג).

— נִפע',°נִצְפַּד, — כמו קל במשמ' פ"ע: אז תצא הרוח מן הגוף וכו' והגולם נשאר קר מתיבש ונצפד כאליל העשוי מן הטיט (ר' שבתי דונולו, חכמוני על ס' יצירה א, ורשה, סג:). וכאשר יחסרו המים ויחרבו ישאר העשב הזה חרב ונצפד כעצים יבשים (אסף, 64.).

הִפע', °הִצְפִּיד, — עשה שיִצְפֹּד הדבר: יגרה מכאובים ויצפיד את העור (אסף, 134:).