*, צִפָּר, ש"ז, — שופר, חצוצרה, — א) צִפּוּר נפש, השופר שבגרון, הגרגרת1: במה הרגו, בסייף הרגו, במקל הרגו, על שוקו הכהו או על ציפר2 נפשו הכהו וכו' (תוספת' סנה' ט א). ולא היו מתעלפין עליו רצועה ולא היתה ארוכה ולא קצרה כדי שלא תגיע לציפר3 נפשו וימות (שם מכו' ח טו). — ב) מעין קנה שאפשר לעשותו בלחיצת ידים במים, ובהנתז המים נשמע קול צִפּוּר4: העושה צפור4 במים הנתזין ואת שבה אינו בכי יותן (מכשירי' ה ב).
1 [גם בהבנה הלשונית שבמלה וגם בזהוי האבר שבגוף התקשו פרשנים וחוקרים. רֻבם דרשו את המלה כלשון צפּוֹר ואינו נראה. הענין דורש, שצפור נֶפֶשׁ הוא המקום שקל לחנק בו את האדם, ומכאן שיש להבין נפש במשמ' צואר, גרון, כמו בצרוף "שם נפשו בכפו", שפרושו אחז את גרונו בכף, גם כלשון חניקה והתאבדות וגם כלשון עצירה בדבור (עי' טורשטינר, תרביץ ת"ש, 225; הוא, ספר איוב, 173). וכן בא נפש במשמ' צואר בצרוף דומה אל צפור נפש בבטוי חלוקת נפש בדברי המשנה: איזהו רוק תפל, כל שלא טעם כלום, מי גריסין, לעיסת גריסין של פול, חלוקת נפש וכו' (נדה ט ז), המתפרשים בפרוש הגאונים, אפשטין, 115): ושל עוקת נפש א(יכא) ד(אמרי) וחלוקת נפש כלומר כשילעוס אדם הגריסין יפה יפה ולא נשאר כלום אלא הם בעוקת נפש ופ' כשבא בהכנסת בית הבליעה שדומה לעוקה של בית הבד ולעוקת הבית והמערה, ע"כ. ובתשובה של רב שרירא גאון(אסף, תשובות הגאונים תש"ב, 173) חלוקת נפש אלמבלע מן חית הו אמלס כק' ועל חלקת צואריו וידרש עוקת נפש והוא איצא אלמבלע מן חית ישבה בלאעה אלג'ובה אלמסמאה עוקה פכאנה קאל בלאעה אלגסס, ע"כ; ובעבר': חלוקת נפש בית הבליעה מפני שהוא חלק כאמרו ואל חלקת צואריו, ויש גורסים עוקת נפש והוא גם כן בית הבליעה מפני שהוא דומה לשפך שבאמצע הבית הנקרא עוקה, וכאילו היה אומר שפך הגוף, ע"כ.
ואמנם אין לקבל את דברי הגאונים, שלא בררו את הנסחה הנכונה, בכל הפרטים, וברור כי אין עוקת נפש אלא נוסח או מבטא אחר של חלוקת נפש, וכנראה בעקר עלוקת נפש. אבל אל נכון פרשו נפש במשמ' בית הבליעה, ושים לב כי בערב' גם חַלִק حلق פרושו גרון, צואר. ואין כאן כל ענין לתמונה המצויה בספרֻיות הקדומות והמאֻחרות המדברות על נפש האדם, נשמת האדם, בעל צפור, אלא צפור נפש הוא צפור שבגרון, שבבית הבליעה ממש.
ואם מדֻבר על המתת אדם בנגיעה בגרון, הרי מובן כי מדֻבר על חניקה בקנה הגרון, Luftröhre; wind-pipe, וכדו'. ואין פרוש טבעי יותר מזה שצפור הנפש, צפור הגרון, הוא קנה הצפירה והצפצוף שבגרון, מן צפר, הבא אף בארמ' שבתו"מ במשמ' צפצף בקול. ומלה צִפּוּר זו שמשה אף בהשאלה (השוה pipe באנגל', שגם היא בעקר לשון צפצוף: שפופרת מן שופר, שיפורא בארמ', וכדו') במשמ' קנה, שפופרת בכלל, ועי' לקמן. וגם כצפורי בפי ושט (ברכ' ח.) בארמ' שבתו"מ יש אולי לפרש כבליטות בצורת קנים ושפופרות, ועי' גם פִּטּוֹר, הערות.]
2 [ציפר, כך גם בבבלי (ב"ק צ:) בדפוס', אך בכ"י צפור, צפר, עי' ד"ס.]
3 [כך צוק"מ, בדפוס': לצפור.]
4 [גם כאן אין לשון צפּוֹר, ואף לא בועה בצורת צִפּוֹר, אלא צורת כלי צפירה (עי' בהערה הקודמת, ואפשר לצפר כידוע בלחיצת ידים זו אל זו גם מחוץ למים, ובמים המים נתזים בצפירה כזו למעלה ולצדדים.]