צִפּוֹר

1, צִפֹּר, ש"נ, מ"ר צִפֳּרִים2, — שם כללי לכל בעלי כנף הַצֹּפְרִים, המצפצפים, בפרט החיים עפי"ר בכלל אויר העולם שבונים להם קן, Vogel; oiseau; bird: וכל העוף למינהו (נכנסו עם נח בתיבה) כל צִפּוֹר כל כנף (בראש' ז יד). קחה לי עגלה וכו' ותר וגוזל וכו' ויבתר אותם וכו' ואת הַצִּפֹּר לא בתר (שם יה ט-י). ולקח למטהר שתי צִפֳּרִים חיות טהרות וכו' ושחט את הַצִּפּוֹר האחת וכו' את הַצִּפֹּר החיה יקח אתה וכו' (ויקר' יד ד-ו). תבנית כל צִפּוֹר כנף אשר תעוף בשמים (דבר' ד יז). כל צִפּוֹר טהורה תאכלו וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזניה וכ' (שם יד יא-יב). כי יקרא קן צִפּוֹר לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים (שם כב ו). התפול צִפּוֹר על פח3 הארץ ומוקש אין לה (עמו' ג ה). יחרדו כְצִפּוֹר ממצרים וכיונה מארץ אשור (הושע יא יא). כְּצִפֳּרִים עפות בן יגן יי' צבאות על ירושלם (ישע' לא ה). והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צִפּוֹר כל כנף (יחזק' יו כג). על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צִפּוֹר כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה (שם לט ד). צוד צדוני כַּצִּפּוֹר איבי חנם (איכ' ג נב). צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צִפֹּר שמים ודגי הים (תהל' ח ח-ט). ביי' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו הרכם4 צִפֹּר כי  הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר לירות במו אפל לישרי לב (שם יא א-ב). גם צִפּוֹר מצאה בית ודרור קן לה (שם פד ד). נפשנו כְּצִפּוֹר נמלטה מפח יוקשים (שם קכד ז). החיה וכל בהמה רמש וְצִפּוֹר כנף (שם קמח י). הנצל כצבי מיד וּכְצִפּוֹר מיד יקוש (משלי ו ה). כמהר צִפּוֹר אל פח (שם ז כג). כַּצִּפּוֹר לנוד כדרור לעוף (שם כו ב). כְּצִפּוֹר נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו (שם כז ח). התשחק בו כַּצִּפּוֹר5 ותקשרנו לנערותיך (איוב מ כט). כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וְכַצִּפֳּרִים האחזות בפח (קהל' ט יב). ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וְצִפֳּרִים נעשו לי (נחמ' ה יח). — ובלשון זכר: שקדתי ואהיה כְּצִפּוֹר בודד על גג (תהל' קב ח). אשר שם צִפֳּרִים יקננו (שם קד יז). — ובהשאלה: ויקום6 לקול הַצִּפּוֹר וישחו כל בנות השיר (קהל' יב ד). — ובתו"מ: האומר וכו' על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך וכו' משתקין אותו (ברכ' ה ג). הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב (ר' יהודה, שבת יג ה). אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים (מגי' א ז). האומר וכו' הרי עלי צפרים, רבי מאיר אומר נזיר, וחכמים אומרים אינו נזיר (נזי' א א). המקדש בערלה ובכלאי הכרם בשור הנסקל ובעגלה ערופה בצפורי מצורע ובשער נזיר וכו' אינה מקודשת (קידוש' ב ט). אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדו' (ע"ז ג א). אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"א ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה צפורי מצורע ושער נזיר וכו' (שם ה ט). הביא צפרים ונתנגע לא עלו לו עד שיביא את חטאתו (כרית' ב ג). הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים (נגע' ח ח). עשרה בתין הן, הכהה בראשון וההולך לו קולפו והוא טהור, הכהה בשני וההולך לו קולפו והוא טעון צפרים וכו' אם עד שלא טיהרו בצפרים נראה בו נגע הרי זה ינתץ ואם מטהרו בצפרים נראה בו נגע יראה בתחלה (שם יג א). ומביא שתי צפרים דרור, שחט את אחת מהן על כלי חרש וכו' (שם יד א). בא לו לשלח את הצפור החיה אינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר (שם שם ב)כצפור שהיא נתונה ביד אדם שאם יכבוש ידו מעט הוא חונקה (מכי' בשלח ו). משל למלך שצד צפור ונותנו ביד עבדו, א"ל הוי זהיר בצפור זה לבני (ספרי דבר' מח). י' דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה אלו הן האוכל בשר שור בשר שמן בשר צלי בשר צפרים וביצה צלויה וכו' (ברכ' נז:). תגלחת ראשונה מביא ציפורים וחטאת העוף ועולת בהמה וכו' (נזי' ס.). משל לאדם שמסר צפור דרור7 לעבדו וכו' (דבי ר' ישמעאל, מנח' צט:). מודה שמאי בכתמים (של דם בבגדי האשה), מ"ט, בצפור לא נתעסקה, בשוק של טבחים לא עברה, האי דם מהיכן אתי (אביי, נדה ג.). מה הצפור הזה בשעה שאתה נוטל גוזליה היא יושבת בדד, כך אמר הקב"ה שרפתי את ביתי וכו' וישבתי לי לבדי (מד"ר איכ' פתיח', ר' אלכסנדרי). אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח, כל שכן נפש בר נש (ר"ש בן יוחאי, שם קהל', חפר גומץ). — ובסהמ"א: והמשיח נכנס לאותו היכל הנקרא קן ציפור (מדרש גן עדן נוסח' ב, ביהמ"ד ילינק ג, 133). לא מת נח עד שראה קן צפרים8 בישובה, עד שראה שבעים אומות יוצאות מחלציו והם כתובים בפרשה זו (בראשית רבתי, אלבק, 65). כמו שצפור אחת לא יבשר באביב ולא יום אחד שוה האויר יבשר בשווי הזמן (יוסף כספי, קצור ספר המדות לאריסטו א, כ"י ותיקן). וממה שהוא יותר חזק והמשובח שבכולם הצפור הנקרא בלשון יון אטראגולידוטוס והוא צפור ממין אלצקר יותר קטנה מכל הצפרים לבד הצפור המלכי וכו' וחשבו רבים שהצפור הזאת היא צפור הקוצים (קאנון ג יח ב ז). ויש מן בעלי חיים שאם מנקרים את עיניו ישובו לאיתנם כציפור דרור ומין אחר בשרצים (ר' גרשון אבי הרלב"ג, שער השמים ד א)צפור דרור אין בונה קן בבי' וכו' (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר יא). — ואמר הפיטן: ועל דמו נשחטו פרחים כצפורים ונדו כצפרים כהני צפורים (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת השרון, קינ' ת"ב). אמרה בני כצפור נלקחו, בארצות זרים מארץ צבי נדחו (ראב"ע, אמרה ציון, איגר, 168). — ואמר המשורר: לך תהמה (נפשי) ולא תדמה ותדמה לצפור קותה לנוד ברשתה (רשב"ג, לך נפשי, שעה"ש 40). ירוצצו אבק רגליו להשיג, ואיך צפור יהי רדף פרסים (רמב"ע, הריח מר, שם 69). הטוב כי יאשר אנוש תם וישר כצפור מקשר ביד הצעירים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שם 96). והתנערי מן הזמן כצפרים אשר מרסיסי לילה יתנערו (הוא, ישנה בחיק, שם 100). ארץ ביעריה קן לה מצאה, צפור נעלסה צפור גן העדן (יל"ג, ארץ חדשה, שירי יל"ג ה, 13). — ואמר המליץ: הגיוני לבי עפו על פניו כצפרים לבנות (מֶאווען) לבוא לפני אל הארץ החדשה לי ארץ מצרים (גוטלובר, ממצרים, 3)צפור הסוף (ראהר שפערלינג, ראהר אממער) גדול כצפור השדה ממראה ראס"ט וצוארו נקוד שחור ולבן (י' שינהק, תולדות הטבע, החיים, קא). — °וצִפּוֹר קַיִץ במשמ' פַּרְפָּר, Schmettrling; papillon; betterfly: הגשם במראה דם (בלוטרעגען) יבא ממין רמש הדומה לצפור קיץ (שמעטערלינג) אך קטן הוא ממנו (יאוועל, למודי הטבע, מח.).



1 עי' שרש צפר. [ובארמ' צפרא, גם צנפרא ב(מלי אחיקר מתעודות יב), בערב' עצפור عصفور, באשור' אִצּוּרֻ, ובאוגרית' עצר, ועי' א. צפר, הערה.]

2 נזכר בפרוש במסורה שהוא בחטף קמץ, ולא נתברר טעם הדבר.

3 מלה זו מיֻתרת. [ואולי צ"ל פני.]

4 קרי נודי (כך הקרי) מהר כמו צפור. [ואולי: נוד יהר כמו צפור, שכן בערב' יַהְר يهر פרושו מרחק, מרחב.]

5 [הכונה: האם בצודך אותו תשתעשע כבציד צפור, ואחר כך תקשרנו ותמסרנו לנערותיך המשרתות, שתטפלנה בו במטבח?]

6 כך בנסחה המסורה, ואמרו רֹב המפרשים כי הכונה היא שהאדם לעת זקנתו מקיץ מפני כל קול, אפי' קול הצפור, אך כבר העירו החדשים על קשי המליצה ובפרט שאין זה מקביל לחצי השני של הפסוק. ונראה כי באמת יש כאן שבוש קל: ויקום לקול במקום וידם קול, מקביל לוישחו בנות השיר.
[ואמנם משמש גם קום (כמו ותעמד מלדת) במשמ' חדל, וכן: ואל יהי מקום לזעקתי (איוב יו יח) פרושו: ואל תחדל, תדם זעקתי; וכבטוי מלא: יָקַם סערה לדממה ויחשו גליהם (תהל' קז כט). ועל כן אפשר להבין בכוון לפרוש המחבר אף בקיום הנסחה המסורה. לעמת זאת מראה לשון המזמור שכנראה צ"ל ויחשו במקום ויחשו.]

7 [ועי' דְּרוֹר.]

8תנחומא בובר עמ' טו: אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה כל העולם בישובו, עד שראה קוטנת של צפורי וכו', ע"כ. ובובר מציע שם לתקן קצרא של צפורי, ואינו נראה (עי' גםספר הישוב א, 140), ונסחת בראשית רבתי תוכיח. ובתנחו' שבדפוס' במקומו רק: נח ראה עולם כישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו.
וברור שאין כאן ענין של העיר צפורי, אך הנסחה "קוטנת של צפורי" על יד "קן צפרים" מורה שעקר הדברים: לא נחה דעתו של נח עד שראה קטנות שבצפרים בישובן (או: בישובו). וענין זה מוסב בודאי על המספר בתורה כי שלח נח את העורב, וחזר ושלח את היונה ולא מצאה מנוח לכף רגלה פעם ופעמים, ורק כששלח עוד פעם את היונה, קטנת הצפרים, ומצאה לה מנוח, נחה דעתו. ורק אחר שהבינו נחה דעתו (או נפשו) במשמ' נפטר מן העולם, ערבבו מאמר יפה זה, שכונתו להוכיח כי "יודע צדיק נפש בהמתו", בזה שבתנחו' הנדפס.]

חיפוש במילון: