צִפְיוֹן
°, ש"ז, — כמו °ב. צְפִיָּה, במשמ' מראה: צפיונן1 כמראה בזק (יצירה ב א).
1 כך בנוסחה עם פרוש רסע"ג בערב' הוצ' למברט, במקום צפייתם שבנוסחאות הדפוס ולא פרש רסע"ג בברור מהו צפיונן.
[רסע"ג בתרי"ג מצוות (סדור רסע"ג, קסא) כותב: רצון מיום השמיני עלה בקר וצאן ועוף לרציון, גם שלמי בקר וצאן וארבעים לחמי תודת צפיון. והעיר דודזון: צפיון, כך הוא הנסח בכל המקורות, והמפרשים התקשו לבאר המלה הזאת, אבל הר' פערלא מגיה לנכון "פציון" והחרוז מוכיח כי כן צ"ל, "והוא מל' הפוצה את דור עבדו (תהל' קמד י) פצני והצילני (שם, שם ז יא) שענינו הצלה מצרה לרוחה, דתודה אינה באה אלא בדבר הודאה על הצלה מצרה".]