1, ש"נ, — שם הקבוץ לכל המסֻבים אל השלחן בשעת המשתה2, Nahlgäste; convives; boo-cnompanion: ערך השלחן צפה הצפית3 אכול שתה קומו שרים משחו מגן (ישע' כא ה). — °ובמשמ' מפת השלחן(?), ואמר הפיטן: צרור מר וקנמון היותם מקטרים, קטרת וצפית ונר ושלחן ומנורים (מחזור ויטרי, 595). דרשו מעל ספר יי' וקראו נתנה ראש אם כן איפה כי ערוך השלחן והצפית צפה ברב טוב לבית ישראל ונשתחוה ונשובה אל אל (כנף רננים, פזמו' ליוה"כ, סז:). — ובחדוד לשון, ואמר הפיטן: עמי רדו איפה וריע רע על לא צפית צפה והרחק רע (שם, טו). — °ובמשמ' צִפִּיָּה ותקוה: וזה כל פרי צפה הצפית לישועת אלהינו כי יבוא לציון גואל וכו' (ר"י מוסקאטו, קול יהודה, פתיח').