1, ש"נ, סמי' צְפִירַת, — קליעה של שערות או של ענפים ופרחים לעטרה על הראש, Kranz; couronne; wreath: ביום ההוא יהיה יי' צבאות לעטרת צבי וְלִצְפִירַת תפארה לשאר עמו (ישע' כח ה). — ובסהמ"א: והבאתי תוכחתי בשירה, לעשותה לך צפירה (דונש, תשו' למנחם, הקד', 5). לכבוד גדלת קדשת צפירת התפארה וטירת השררה וכו' (ר"י הלוי, לכבוד גדלת, מכתב ליהושע בן דוסא, שעה"ש 99). ונשיהם (של ההאטטענטאטען) תשאנה מגבעות כדורות מקיבת בהמה או חיה משוחה בשומן ופיח כבשן, ועליה צפירה (קראנץ) משובצה קליפות חומטים וכו' (ר" בלוך, שבילי עולם ב, מו:). — ואמר הפיטן: והגבירה והצפירה בראש דוד תשימנה, ומצנפת מעלפת בראש אהרן תקימנה (רשב"ג, שני זיתים, מאורה לשבת א חנכה). צפירת מעטפות באיבה נהדפות (ברוך בן שמואל ממינץ, אצבעותי שפלו, קינ' ת"ב). פסח צפירת צר לעלוקה (פסח אכלו פחוזים, מעריב ליל א פסח). —  ואמר המשורר: ותוכחותיו לכל ראשים עטרות, וכצפירות עלי קדקד סבולות (רשב"ג, שירי שלמה, דוקס, סט). למי אקשור בשירי עטרה, ואל מי אארוג בניב צפירה (JQR NS I, עמ' 244). שר הנדיבות משעליו נבראה רוח אלהים על יקרו נחה, על כן עבדוהו בנות ימים ושח גבהות צפירתם וגם גלחה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 267). — *וּצְפִירָה2, במשמ' כריכה, סיבוב במלאכת קליעת הקופה, הסל: הקנונין הגדולים והסוגין הגדולים (מאימתי גמר מלאכתן לענין טומאה) משיעשה שני דורים לרחב שלהם, ים נפה וכברה וכף של מאזנים משיעשה דור אחד לרחב שלהן, הקופה משיעשה שתי צפירות לרחב שלה והערק משיעשה בו צפירה אחת3 (כלים טז ג). תני הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית, הדא דאת אמ' באילין רכיכיא, ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה (ירוש' שבת ח ב). — °וּצְפִירָה בלוח, קו עגֹל, עִגּוּל, מעגל: ובתוך הלוח שלש צפירות, הצפירה הראשונה צורת יב מזלות (תולדות אלכסנדר, 2, קבץ על יד, מק"נ, הוצאת ישראל לוי).