1, צְפִרָה, ש"נ, — העת הקבועה לאדם, תורו הקבוע אחרי זולתו בדבר מן הדברים, ;Rang; tour de rôle; rank: כה אמר אדני יי' רעה אחת2 רעה הנה באה קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה הַצְּפִירָה3 אליך יושב הארץ בא4 העת קרוב היום יחזק' ז ה-ז. הנה היום הנה באה יצאה5 הַצְפִירָה צץ המטה פרח הזדון (שם שם י). — ואמר המשורר: ואולם מת אלי ימים מעטים ביום עברה, ביום צרה עכורה, ואמרתי אהה, איך אחיה עוד, וסר צלי ובאה הצפירה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז, ברודי, 127). עדי אף אל חרה ונגעה הצפירה, ויד האל סרה ונתן תגמוליהם — (רמב"ע, דיואן נב, בודליאנ'). פערו פיהם כארי נוהם. סלוח להם לא יאבה ה', צפירה חוללה עתה חוללה, יען מעלה מעל בה' (ראב"ע, אל אל אקרא, איגר 165). ושור יפעתך וזכר בארה וצור בוראה ומטריפה ובורה, בטרם יחשיך שמשה ואורה ולדת חק וביאת הצפירה (עמנואל, מחב' ח, 62). כי בצפירת יומך בא לך הלילה, נשבר הנבל וחבליו נטשו (יל"ג, נאד של דמעות, שירי יל"ג ה).