פיו"ע, צָפַנְתִּי, צָפַנְתָּ, צָפוּן, צְפוּנָה, תִּצְפֹּן, יִצְפֹּן, נִצְפְּנָה, יִצְפְּנוּ, יִצְפֹּנוּ, יִצְפּוֹנוֹ, צֹפְנֶיהָ, צְפוּנְךָ, צְפוּנֶיךָ, צְפוּנָיו, יִצְפְּנֵנִי, תִּצְפְּנֵהוּ, תִּצְפְּנוֹ, תִּצְפְּנֵם, — א) פ"י, צָפַן, דבר, טָמַן אותו במקום נסתר verbergen; cacher; to hide: ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא וַתִּצְפְּנֵהוּ שלשה ירחים (שמות ב ב). ותקח האשה את שני האנשים וַתִּצְפְּנוֹ ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה (יהוש' ב ד). כי יִצְפְּנֵנִי בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו (תהל' כז ה). תסתירם בסתר פניך מרכסי איש תִּצְפְּנֵם בסכה מריב לשנות (שם לא כא). טוב ינחיל בני בנים וְצָפוּן לצדיק חיל חוטא (משלי יג כב). דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נשתוה צֹפְנֶיהָ צָפַן רוח1 ושמן ימינו יקרא (שם כז יה-יו). אלוה יִצְפֹּן לבניו אונו ישלם אליו וידע (איוב כא יט). הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צָפַנְתִּי לך (שה"ש ז יד). — ודבר מפשט: צרור עון אפרים צְפוּנָה חטאתו (הוש' יג יב). בלבי צָפַנְתִּי אמרתך למען לא אחטא לך (תהל' קיט יא). בני אם תקח אמרי ומצותי תִּצְפֹּן אתך (משלי ב א). יִצְפֹּן2 לישרים תושיה מגן להלכי תם (שם שם ז). חכמים יִצְפְּנוּ דעת (שם י יד). ואלה צָפַנְתָּ בלבבך (איוב י יג). מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צָפַנְתִּי אמרי פיו (שם כג יב). — צָפַן דבר לפלוני, שמר אותו במקום נסתר לפלוני: מה רב טובך אשר צָפַנְתָּ ליראיך (תהל' לא כ). — צָפוּן במשמ' ש"ז, הון צָפוּן מַטְמוֹן: ממתים ידך יי' ממתים מחלד חלקם בחיים וּצְפוּנְךָ3 תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם (תהל' יז יד). כל חשך טמון4 לִצְפוּנָיו תאכלהו אש לא נפח (איוב כ כו). — ב) פ"ע, צָפַן לפלוני, חכה לו במסתרים, ארב לו, lauern; guetter; to lie in wait: ישב (הרשע) במארב חצרים במסתרים יהרג נקי עיניו לחלכה יִצְפֹּנוּ יארב במסתר כאריה בסכה (תהל' י ח-ט). יגורו יִצְפֹּנוּ5 המה עקבי ישמרו (שם נו ז). אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נִצְפְּנָה לנקי חנם נבלעם כשאול חיים (משלי א יא-יב). והם לדמם יארבו יִצְפְּנוּ לנפשתם (שם שם יח). — ובתו"מ: ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם (ת"ר, סוכה נב.). שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות (מד"ר בראש' ע). צפנת פענח וכו', צפונות מופיע ונחות לו לאמרם (ר' יוחנן, שם שם צ). צפונות מופיע בדעת, מניח רוחן של בריות בהן (ר' חזקיה, שם שם). צפונה לפני ה', כנגד מעשיהם של אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפניו (שם ויקר' ב). אמר הקב"ה אתם צופנים לי תורה ומצות בעולם הזה ואני צופן לכם שכר טוב לעוה"ב (שם דבר' ז). אמר הקב"ה לישראל אתם צופנים לי ואני צופן לכם, אתם צופנים לי במצות ומעשים טובים ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם (רב אבא בר כהנא, שם שה"ש, הדודאים). אני משביע אתכם מטוב הצפון לעתיד לבא (מדר' משלי ב). משעה שאדם נוצר במעי אמו אותה תורה שעתיד ללמד צפונה לו (ר' יהושע, שם שם). — *צְפוּנָה, ש"נ, במשמ' צְפִינָה, פעֻלת הַצּוֹפֵן: ומנין מהלשון הזה (צפונה לפני ה') הוא לשון צפונה, שנאמר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (מד"ר ויקר' ב). — ובסהמ"א: וכן נאמר בביאור החכמה הצפונה אשר כווננו לבארה בספר הזה כי התורה קצרה בבאור ענינה מפני שסמכה בו על השכל (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). ואופני יושר הבטחון בזה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם (שם, הבטחון ד). והם (אנשי דור ירמיה) היו צופנין הענין השני אשר הוא הסבל, בכחש באלהים וללעג על הנביא (הוא, שרשי ריב"ג, נשא). ואם ירצה אדם לילך בעצת רשעים ולרוץ עם גנבים ולצפון עם הנואפים יעשה, ואין שם טבע ולא מולד שמושך אותם לאחד מהדרכים (אגר' רמב"ם לחכמי מרשיליה). ואומרים לו (לגר צדק) הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל, וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם (רמב"ם, אסורי ביאה יד ד). והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו ואומר אילו היה יודע אהרן צפון6 לבי וכו' לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי (ר"ש א"ת, פי' רמב"ם לאבות א יב). ודע שמי שתעמוד לפניו יודע צפון לבך (שם ב יד). והוא הכיר ממראה עינינו צפוני רעיונינו ושמע קצת הגיונינו (ר"י חריזי, תחכ' ג, 38). גלי לי סוד לבך וצפונך אשר טמנת בחובך (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 17). קרא טוב העולם הזה צפון כי לא השיגהו יד האדם לרצונו כי אם ברצון הבורא (רד"ק, סה"ש, צפן). והיו דבריו עמוקים אין מבין אותם עד שקם ג'ילינו וגלה מסתריהם וצפונותיהם (רש"ט פלקירא, המבקש, לה). היה לי שכן רע וכו' והייתי מגלה לו סודות וחשבתי שיטמינם בלבו וכו' ולאחר זמן גלה אותם והראה לכל צפונותם (הוא, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, עג). שכן דרך שופכים דמים אורבים וצופנים וטומנין עצמן במחבואות שיצאו על עוברי דרכים פתע פתאום (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי א יא). — ואמר הפיטן: תרדוף לצלמון יועצי על צפוניך תתן להבהב נותצי פניניך (ר"א קליר, שבת סורו מני, קינ' ת"ב). כי בני זדים חללו צפוני (הוא, איכה תפארתי, שם). בארון גנזה אביר התעודת ועזוז צפנה בחדרי קרבות (ראב"ע, אצולה, איגר 13). מי כמוך היודע צפון חובם אנה יסתרו ולבם הוא מספר למלך (הוא, מי כמוך אפס יש מבלעדיך, שם 230). ממקום טהרה תרמו וחכמתו השפיע, משכו לעדן עסקו בצפונות מופיע (מאיר בר' יצחק, יוצ' שבת אחר שבועות).  שדד מלונך וכל מחמד יקרך באין אורים ותומים אשר גלו צפוניך (ציון במשפט, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: תנה אלי לאביו מצפונך אשר תצפן לרעיו החסידים (ר"ש הנגיד, הכימים, ברודי, 18). דמעה בעיני מאנה לרדת, אולי צפוני לא תהי מגדת (רמב"ע, דמעה בעיני, ברודי א, נ). הכי נראו פלאים הצפונים אשר היו בלב ימים כמסים (הוא, הריח מר, שעה"ש 69). חליי ירפה את צפון לבי לכם ודמעי יהיה אותי (הוא, תרשיש ז, 59). אבליג לבבי על פרידתו, אכן צפוני הבכי פרש (שם שם, 94). תזכה לטובות צפונות ורוות במימי עדנים (שם ח, 74). אולי אבקשה לנפשי את אשר אהבה, שם אתנה לו צפון דודי ולבתי (יהודה גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 125). גבר אשר דת וחוק חרת עלי לבו, ישמח בדעתו כגבור עת שלוף חרבו, לחקור יסוד סוד צפנתיו יעלה אל מעון מדע ונשקיף בעין שכל באשנבו (ראב"ע, צחות, ז:). ועל פיו נשמעות צפונות כל דעות בדת אל (הוא, נדוד הסיר, כהנא א, 24). באותות הם חסרות שם צפנתיו וזה טעם לך יגיד צפונות (הוא, צבאות, איגר 24). וכן שמע יהי מנהו לאזניו בבוא הקול אלי הדר צפוניו (ר"י זבארה, בתי הנפש, בספר שעשועים, דודזון, 137). 

— נִפע', נִצְפַּן, נִצְפְּנוּ, —  נִצְפַּן דבר מעיני פלוני, וכדו', נסתר: כי עיני על כל דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא נִצְפַּן עונם מנגד עיני (ירמ' יו יז). — ונִצְפַּן דבר לפלוני, שְׁמָרוֹ וִיעָדוֹ לו: כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נִצְפְּנוּ  לעריץ (איוב טו כ). מדוע משדי לא נִצְפְּנוּ7 עתים (שם כד א). — ובתו"מ: ואותיותיו (של משה) משולשין משה, ואחים שלשה משה אהרן ומרים, ונצפן לשלשה ותצפנהו שלשה ירחים וכו' (תנחו' בובר, יתרו ח).

— הִפע', הַצְּפִּינוֹ8, תַּצְפִּינֵנִי, — כמו קל במשמ' א): ולא יכלה עוד הַצְּפִינוֹ9 ותקח לו תבת גמא וכו' ותשם בה את הילד (שמות ב ג). מי יתן בשאול תַּצְפִּנֵנִי10 תסתירני עד שוב אפך (איוב יד יג).  — ואמר בן סירא: אל תמנע דבר בעתי ואל תצפין את חכמתך כי באומר נודעת חכמה ותבונה במענה לשון (ב"ס גני' ד כג). טוב איש מצפין אולתו מאיש מצפין חכמתו (שם מא יה). — ובתו"מ: אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו, הוי פנו לכם צפונה (ר' חייא, מד"ר דבר' א). אם זכיתם להצפין תורתי אני משביע אתכם מטוב הצפון לעתיד לבא (מדר' משלי ב). — *ובהשאלה, הִצְפִּין דבר בלשון הַמַּצְפִּינָה את הענין, אמר בלשון חידות: הצפיננו היכן ר' אלעי צפון, אמר להן עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו (עירוב' נג:). הצפיננו היכן ר' אבהו צפון, אמר להן נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבשת (שם שם). — ובסהמ"א: בהיות יהושע ביריחו ויריחו סגרת ומסגרת, גדרו ארחו והכבידו בריחו ולא יכלו הצפינו מנגה פנינו (ר"י הלוי, מכתב ליהושע בן דוסא, שעה"ש 100). אבל לא יראה להם האהבה אלא מצפינה בלבו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 144). הנדיב יתנדב בהונו לאוהביו ואפי' הוא מעט, והכילי יצפין אותו לאויביו ואפי' הוא הרבה (שם שם, 259). — ואמר הפיטן: ובחמשה קולות הצפונים קול רנה וישועה מצפינים באהלי צדיקים צפונים (ר"א קליר, אלהים אל דמי, סלוק שבת זכור).

— הַָפע', °הָצְפַּן, הוצפן, — שהִצְפִּינוּ אותו, הֻטְמַן: ומניקתו קראה לו אבי סוכו לאמר בסוכו הוצפן שלשה ירחים מפני בני חם (ס' הישר, שמות, לבוב, סז:). —  ואמר הפיטן: שאגו שלשים למנחילם שלישים, בני אבות שלשה על מוצפן שלשה (ינאי, המרומם על כל ברכה, קרוב' וזאת הברכה, זולאי, רנו). גיה קראת להאיר עיפה, גאה דרכך בסעורה וסופה, גללת והוצפן לנוחלי צרופה, גנוז למו לתעל ולתרופה (משולם בר' קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog. Stud. עמ' 126). מי שנחבא מיסורי מות ומי שהוצפן ולא הטעים מות (מי גבר יחיה, קבץ על יד יא, כג).