1, ש"ז, מ"ר צְרִחִים, – חפירה או חָגָו עמקה באדמה שבכתליה כעין כוכים: ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים וּבַצְּרִחִים2 ובברות (ש"א יג ו). – ובסהמ"א: ויצעקו אוי לנו אנה נלך ואנה נברח, וחופרי' כל אחד קברו בחייו ושואלין את נפשם למות ומתחבאים בצחיחין ובצריחים וכו' (אבקת רוכל א א, ה.). – ואמר המשורר: באו במחשכים ואונם פתחו, תחת צריחים בעדם סגרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי 13).3