צְרִיכוּת

° 1, ש"נ, — תכונת הנצרך לדבר או למעשה: ושאר השהות, ושאר צריכות שתצטרך (רש"י, עזר' ז כ). וצריכות בני הבתים לערב יחד לפי שהבית מיוחד לכל אחד וכו' (הוא, ערוב' מח.). צריכות הדברים הנולדים בנפש (ס' הגבולים והרשמים לר"י הישראלי, תרגום נסים בן שלמה). בצריכות, לא בהכרח(שם). — וצְרִיכוּת, צְִריכוּתָה, נחיצות של מלה, עשה צריכות, הוכיח את הצריכות של מלה או מלים בכתוב או בדברי התנאים: והשתא נראה שיש לעשות צריכותות בהנך תלתא, בבא דדינר של זהב איצטריך לאשמעי' דבעין רעה הוא מקדיש, רישא איכא למימר דאתי לאשמעי' דלא כרב חסדא וכו' ( תוס' נזיר לג:, ד"ה אלא).



1 [וכן בארמ': הקשה ה"ר אלחנן, מברייתא דלעיל ליעבד צריכותא וכו' (תוס' חגי' י"ז:, ד"ה דאיצטריך).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים