*, ש"ז, — מין אהל או בית קטן של נצרים וכדו', רחב מלמטה והולך וצר לראשו1: הצריפין והבורגנין והאלקטיות פטורין (מן המעשרות) (מעשר' ג ז). העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל, ר"א פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין (סוכ' א יא). עשרה מקומות אין בהן משום מדור ע"א, אהלי הערביים, והסוכות, והצריפין, והבורגנים, והאלקטיות וכו' (אהל' ח י). עיר שהיא בנויה אהלים, כל אחד מודד מאהלו, היו שם שלשה צריפין ושלושה בורגנין מודד מן החיצון (רב, ירוש' ערוב' ה א). יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי (ר' לוי, שם ע"ז א ב). אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון (שבת נו:). יושבי צריפין והולכי מדברות חייהן אינן חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהם (רב חיננא בר רב כהנא בשם רב אשי, ערוב' נה:). יושבי צריפין כיושבי קברים וכו' (אליעזר איש ביריא, שם שם). לרועה אחד שהיה רועה חזירים, מצא רחל אחת, משכה ביניהן, שלח בעלה אצלו אמר תן לי רחלי, אמר לו אין לך אצלי רחל וכו' הודיעו לי היכן הוא מרביץ בהמותיו, הלכו והודיעוהו, והרס את הצריפין וכו' (מד"ר שמות כ). — ובסהמ"א: מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו ולא מיחה בו והחזיק בדבר זה, אם המים מנטפים ורצה לקבצם במקום אחד ולעשותם צנור עושה וכו' ואפי' לבנות על גגו כמין צריף עד שירדו המים במהרה לחצר חבירו בונה וכו' (שו"ע חו"מ קנג י).
1 [המלה באה אף בארמ' שבתו"מ, בפרט בלשון צריפא דאורבני, צריף של נצרים, ובצרוף צריפין דמיסכינין (ירוש' פאה ח ט)., וכמו בעבר' ככנוי של הגג המשֻפע בנגוד אל איגרא, הגג השטוח. ונראה שעקר הוראת המלה מלשון צֵרוּף הנצרים או הנסרים יחד, (בטיט?), וכן בסור' עקר משמ' השרש צרף היא קִבֵּץ וְכִוֵּץ יחד, ועל כן נקרא גם המלח המכַוֵּץ (alum) צָרִיף, ועי' א. צָרַף, ב. צָרַף, הערות.]