ג. צְרִיחַ

°, ש"ז, — כמו צְרִיחָה, קול הצורח, צעקה, ואמר הפיטן: חרציו כגלגלו וצירי צריחו, ונשמע קולו בבקעת יריחו (מאיר ברבי יצחק, תפלה תקח, סליח' ער"ה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים