1, צָרְרוּ, צֹרֵר, צֹרְרִים, צֹרְרֵי, יָצֹר, צָרוֹר, צְרֹר, צְרָרוּנִי, — א) פ"י, צָרַר את פלוני ולפלוני, היה לו לצַר, לאוֹיֵב, הציק לו, עשה לו רעה, anfeinden; oppresser, être ennemi; to oppress, treat in a hostile manner: וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הַצֹּרֵר אתכם והרעתם בחצצרת (במד' י ט). צָרוֹר את המדינים והכיתם אותם כי צֹרְרִים הם לכם בנכליהם (שם כה יז-יח). ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וְצָרְרוּ אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה (שם לג נה). וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יָצֹר את אפרים (ישע' יא יג). כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צֹרְרֵי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו (עמו' ה יב). רבת צְרָרוּנִי מנעורי יאמר נא ישראל רבת צְרָרוּנִי מנעורי גם לא יכלו לי (תהל' קכט א-ב). — ובתפלה: עוינו פשענו צררנו קשינו ערף (אשמנו, ודוי). — ואמר המשורר: ועויתי והעויתי ופשעתי ופגמתי וצררתי וצערתי וקללתי וקלקלתי (ראב"ע, לך אלי, כהנא א, 205). — ועי' צֹרֵר. — צָרְרָה הַצָּרָה את פלוני, צָרַתּוּ צָרָה2, עי' א. צָרָה. — °וְצָרָה צְרוּרָה, צָרָה גדולה: והנה עד עכשיו מעלתן של ישראל בזמן קרוב ועל כן כל הצרות צרורות והדחקים דחוקות (ברית מנוחה, דרך ח, אמשט', לז:). מה הצרה הצרורה הזאת אשר חלה להיות בחשבונינו על לא חמס בכפינו (ישראל משה חזן, שארית הנחלה, יו). — ב) פ"ע, צָרְרָה האשה, היתה צָרָה לחברתה, Rivalin sein; être rivale; to rival: ואשה אל אחתה לא תקח לִצְרֹר לגלות ערותה עליה בחייה (ויקר' יח יח).

— הִפע', הֵצֵר, עי' ג. צָרַר.

— פוֹעֵ', בינ' °מְצוֹרֵר, — כמו צֹרֵר, ואמר המשורר: רעוץ ארי בלי צרי דחוי הרי בשוררי מצוררי וזה פרי דבר מרי בבקרי משובות (ראב"ע, אני אני, איגר 116).