1, ת"נ, מ"ר צְרֻרוֹת, — אשה צְרֻרָה, שאינה רשאית להזדוג לאיש מפני סבה מהסבות, ehelos; célibataire; celibate: ויקח המלך את עשר נשים פילגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית משמרת ויכלכלם ואליהם לא בא ותהיינה צְרֻרוֹת עד יום מתן אלמנות חיות (ש"ב כ ג). — ובסהמ"א: עשה (יפתח) לה לבתו בית מחוץ לעיר והתבודדה שם ולא ידעה איש וכלכלה שם, והיתה צרורה כל ימי חייה (רד"ק, שרשים, תנה). — ואמר המשורר: עלמות לא ידען איש ואיכה לאישים בערים יהיו בעולות, צררות יהי נצח ובאבד נדיבים ישבו לעד בתולות (רמב"ע, מעונות מענותי, ברודי, קיא). המאז הן בתולות או גרושות בגט או אלמנות חיות צרורות, אשר כל השפחות השנואות גבירות הן וגם צרות לשרות (ר"י בן שבתי, מלחמ' החכמה והעושר, א.). בוערה בי אש קנאות על גברת כי אסורה, בוז ולעג כל בריאות אלמנות חיות צרורה (ראב"ע, אי גבורתך, איגר 127). נפשות ברחות מבית תלאות וחטאתם עלי שכמם צררות, ויהיו תוך שאול על מפעלותם, כאלמנות בחייהם צררות (ר"י חריזי?, הענק אות צ, ס' היובל להרכבי). ומי יתן ועשית כיפיה מעיל ספר בתוך בית הבחירה ואם אין זה לתתה דוד למוהר לאשה אלמנות חיות צרורה (עמנו', מחב' ח, 59).