צוֹרֵר, ש"ז, כנ' צוֹרְרִי, מ"ר צֹרְרֵי, צֹרְרַי, צֹרְרָי, צוֹרְרָי, צֹרְרֶיךָ, צוֹרְרֵיךָ, צוֹרְרָיו, — אדם שהוא צֹרֵר את פלוני, שהוא צר ואויב לו: ואיבתי את איבתך וצרתי את צֹרְרֵיךָ (שמות כג כב). וסרה קנאת אפרים וצֹרְרֵי1 יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים (ישע' יא יג). עששה מכעס עיני עתקה מכל צוֹרְרָי (תהל' ו ח).אם גמלתי שולמי רע ואחלצה2 צוֹרְרִי ריקם (שם  ז ה). קומה יי' באפך הנשא בעברות צוֹרְרָי (שם שם ז). מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ולמען צוֹרְרֵיךָ להשבית אויב ומתנקם (שם ח ג). כל צוֹרְרָיו יפיח בהם (שם י ה). תערך לפני שלחן נגד צֹרְרַי (שם כג ה). מכל צֹרְרַי הייתי חרפה ולשכני מאד3 (שם לא יב). ברצח בעצמותי חרפוני צוֹרְרָי באמרם אלי כל היום איה אלהיך (שם מב יא). אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוֹרְרָי (שם סט כ). שאגו צוֹרְרֶיךָ בקרב מועדיך (שם עד ד). אל תשכח קול צֹרְרֶיךָ שאון קמיך עולה תמיד (שם שם כג). ובחדך תצמית איבי והאבדת כל צֹרְרֵי נפשי (שם קמג יב). ויתנה להמן בן המדתא האגגי צֹרֵר היהודים (אסתר ג י). כי המן בן המדתא האגגי צֹרֵר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם (שם ט כד). — ובסהמ"א: ונגידנו הסיר כל צורר קם להכחידי וישסעהו כשסע הגדי (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, עמ' 146). — ואמר הפיטן: צֹרר שלח המוני לזבח זבחים לאדני (ר"י הלוי, את נתיבי, שעה"ש 111). חסדם יושת בזה ואחד מהם אל יתבזה  וצוררם ירזה (אל מתנשא, יוצ' שבת שקלים). צורר ענה ברחשו ונתפאר ברוב רכושו (ראב"ע, אספרה, איגר 231). — ואמר המשורר: כי גיל תהיה בלבב רעים וכאב נעכר בלבב צֹרר (רמב"ע, תרשיש י, 90). — ונק' °צוֹרֶרֶת, מ"ר צוֹרְרוֹת, ואמר הפיטן: הומשלו בנו ארבע צוררות צמודות כפולות ומצירות (רסע"ג, אפפונו צרות, סליח' לתענית, סדור רסע"ג, שמב).