קָאָה

° 1, פ"י, — כמו הֵקִיא2: שאפילו גוף הבריא אם יאכל ממנו (מהדבש) יותר מהשיעור יקאה אותו (רש"ט פלקירא, אגרת הויכוח, 16). — ואמר הפיטן: בבכי אונים אף בשאונים ובאין אונים יפעה תועה נלאה, יגעה עד כי יקאה דם כשנים (משה זכות, גוזל נגזל, שחר' ת"ב, ספרד'). שתו ומצו תמרורים לענה וראש וקאו מאשר בלעו (יעקב פראנשיס, על מה אדניך, מתק שפתים, 97).



1 [פעל משני, שנגזר מן קֵא וכדו'.]

2 [בבבלי (ברכ' נו.) נאמר: קאוי עסקך כרומנא. אך המלה ארמית. ובב"נ הנוסח: קהא עסקך, ובכ"י מינכן: פסיד עסקך וקאזיל כרומנא, עי' ד"ס.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים