א. קַב

1, ש"ז, — מדת הנפח ביבש2: עד היות ראש חמור בשמנים כסף ורבע הַקַּב חרייונים בחמשה כסף (מ"ב  ו כה). — ובתו"מ: כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבע קבין ושכחו, בש"א אינו שכחה ובה"א שכחה(פאה ו א). אי זו היא מדה גסה, ביבש שלשה קבין, ובלח דינר (דמאי ב ה). המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורים וכו' ונותן לה חצי קב קטניות וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה (כתוב' ה ח). רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות (ר' יהושע, סוטה ג ד). המפקיד פירות אצל חברו, הרי זה יוציא לו חסרונות, לחטין ולארז תשעה חצאי קבין לכור, לשעורין ולדחן תשעה קבין לכור, לכסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור (ב"מ ג ז). וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב, סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל, שלשה קבין לחמור (שם ו ה).  התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות, שהן שש מדבריות וכו' במדה ירושלמית היו שלשים קב (מנח' ז א). נמצאו עשרה קבים ירושלמיות, שהן ששה עשרונות (שם ז ב). הכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק שלשה קבים (תמיד ה ד). הכרים והכסתות והשקין והמרצופין שנפחתו, הרי אלו טמאין מדרס, והקלוסטר ארבעה קבין התורמל חמשה קבין,  הכריתית סאה, החמת של שבעת קבין (כלים כ א). עריבה משני לוגים ועד תשעה קבין שנסדקה, טמאה מדרס (שם כ ב). מערבין חומטין בתבואה קב בכור ואינו חושש (תוספת' ב"מ ג כח). קב טיברני חייב בחלה (ר' אימי בשם ר' ינאי, ירוש' חלה ב ו). כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת (רב יהודה בשם רב, תענ' כד:). אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו (רב כהנא, ב"מ לח.). עושה אדם את קבו אוצר(רב, ב"ב צ:). — *ובמדת הלח: בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים,  וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין מכלי אחד משנים ומשלשה מצטרפין (מקו' ג ד). שותה אדם קב או קביים ואינו חושש (רבי מר בר רב אדא, שבת קמ.). — *ובהשאלה לדברים מפשטים: עשרה קבים חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו, עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו וכו', עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים וכו' (קידוש' מט:). — *ובמשמ' מעט: משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (בכורות כג:). — מ"ז *קַבַּים, מדה אחת של שני קַבִּים: המסלת קב או קבים לסאה לא יאבד את השאר (תרומ' יא ה). שמאי אומר מקב לחלה, והלל אומר מקבים (עד' א ב). הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי (תמיד ג ו). אחד אילן עומד בית קביים ושנים עומדין בית ארבעת קבים אין חורשין להן אלא כדי צרכן (תוספת' שביע' א א). היה מבקש ממנו תרקב מודד לו בסאה ונוטל ממנו תרקב, היה מבקש ממנו ארבעת קבין מודד לו בסאה ונוטל ממנו ארבעת קבין, היה מבקש ממנו קביים (שם ב"ב ה ט).  שותה אדם קב או קביים ואינו חושש (דבי מר בר רב אדא, שבת קמ.). נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה, תני חדא קב ותניא אידך קביים, בשלמא הך דתני קב רבנן, אלא הך דתני קביים מני לא רבנן ולא ר' יוסי, אמר רב חסדא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בשל קביים היה מכניס (יומא מד:). מצא (פירות מפוזרין) קביים בשמונה אמות מהו. קב בארבע אמות טעמא מאי משום דנפיש טרחייהו וכ'ש קביים בשמונה אמות וכו' או דילמא משום דלא חשיבי, קביים בשמונה אמות כיון דחשיבי לא מפקר להו (ר' ירמיה, ב"מ כא.). ועי' תַּרְקַב.



1 [כן בתו"ם בעב' ובארמ', וכן בארמ' של תעודות יֵב  8, Sachau, 34 שערן קב ׀ לפרס כל ירחן ושנן כלו' שעורים קב אחד למשכרת איש אחד בכל ירחים ושנים. ובסו' קַבָּא, וכן מתרגמים השבעים את המלה (מ"ב ו כה)  ϰάβος, המזדהה עם χοῖνιξ, כמדת היבש, וכנראה שאולה המלה ביונ' מלשון שמית (עי"    H. Lewy, Fremörter, עמ' 115). יש גוזרים את המלה משרש ב. קבב, אך אפשר שהמדה ושמה שאולות הן מלשון אחרת, ועי' בהערה שאחר זו.]

2 [במשנה הקב הוא ששית הסאה, ואולם המדות הקדומות לא היו קבועות לא בעצמן ולא ביחסן זו אל זו, וכן מעיד בספרו אפיפניוס על המדות 4, 51 ועוד, כי אף בזמנו היה הקב או רביעית או חמשית או ששית בסאה. ובמדות הבבליים יש מדה מקבילה לקב, כחלק של הסאה, הכתובה באות־הברה קָ (אך בתקופה השומרית היא נקראת סִלַ), אך בתקופה השומרית היא נקראת סל-, אבל בתקופה הקדומה מתחלקת הסאה במקרים שונים ל 5, 6, 8, 10 או 12 קבים כאלה, ובכמה תעודות רשום לפי איזה שעור נחשבו המדות, ואך בתקופת בבל המחודשת אחרי נבוכדנצר נחשב הקב בדרך כלל כששית הסאה, ולפי זה אין לקבֹע את שעור הקב שבמקרא בדיוק , אלר אם כן יתגלו עובדות חדשות.]

ערכים קשורים