קֵא

1, ש"ז, רק בכנ' קֵאוֹ, — כמו קִיא, אֹכל הנפלט, אחר שנבלע, מן הושט, אכל מוקא: ככלב שב אל קֵאוֹ כסיל שונה באולתו (משלי כו יא).



1 [עי' ב. קֵו, קוּא, קִיא, הערות.]